Commits

Anonymous committed 7247cb9

Converted "The Pope Died on Sunday" to Fiction-Text.

  • Participants
  • Parent commits 3c84767

Comments (0)

Files changed (4)

 	TOW_Fountainhead_1  \
 	TOW_Fountainhead_2
 
+FICTION_DOCS = \
+	The-Pope-Died-on-Sunday-hebrew
 
 DOCBOOK4_INSTALLED_INDIVIDUAL_XHTMLS_CSS = $(patsubst %,%/style.css,$(DOCBOOK4_INDIVIDUAL_XHTMLS))
 DOCBOOK4_INSTALLED_CSS_DIRS = $(foreach doc,$(DOCBOOK4_DOCS),$(T2_DEST)/$(call get,DOCBOOK4_DIRS_MAP,$(doc))/docbook-css)
 SCREENPLAY_XML_HTML_DIR = $(SCREENPLAY_XML_BASE_DIR)/html
 SCREENPLAY_XML_RENDERED_HTML_DIR = $(SCREENPLAY_XML_BASE_DIR)/rendered-html
 
+FICTION_XML_BASE_DIR = lib/fiction-xml
+FICTION_XML_XML_DIR = $(FICTION_XML_BASE_DIR)/xml
+FICTION_XML_TXT_DIR = $(FICTION_XML_BASE_DIR)/txt
+
 DOCBOOK5_BASE_DIR = lib/docbook/5
 DOCBOOK5_ALL_IN_ONE_XHTML_DIR = $(DOCBOOK5_BASE_DIR)/essays
 DOCBOOK5_SOURCES_DIR = $(DOCBOOK5_BASE_DIR)/xml
 DOCBOOK4_TARGETS = $(patsubst %,$(DOCBOOK4_RENDERED_DIR)/%.html,$(DOCBOOK4_DOCS))
 DOCBOOK4_XMLS = $(patsubst %,$(DOCBOOK4_XML_DIR)/%.xml,$(DOCBOOK4_DOCS))
 
-SCREENPLAY_XMLS = $(patsubst %,$(SCREENPLAY_XML_XML_DIR)/%.xml,$(SCREENPLAY_DOCS))
-SCREENPLAY_HTMLS = $(patsubst %,$(SCREENPLAY_XML_HTML_DIR)/%.html,$(SCREENPLAY_DOCS))
-
 DOCBOOK4_FOS = $(patsubst %,$(DOCBOOK4_FO_DIR)/%.fo,$(DOCBOOK4_DOCS))
 
 DOCBOOK4_PDFS = $(patsubst %,$(DOCBOOK4_PDF_DIR)/%.pdf,$(DOCBOOK4_DOCS))
 # We have our own style for human-hacking-field-guide so we get rid of it.
 DOCBOOK4_ALL_IN_ONE_XHTMLS_CSS = $(patsubst %/all-in-one.html,%/style.css,$(filter-out human-hacking-%,$(DOCBOOK4_ALL_IN_ONE_XHTMLS)))
 
-
 DOCBOOK5_TARGETS = $(patsubst %,$(DOCBOOK5_RENDERED_DIR)/%.xhtml,$(DOCBOOK5_DOCS))
 DOCBOOK5_XMLS = $(patsubst %,$(DOCBOOK5_XML_DIR)/%.xml,$(DOCBOOK5_DOCS))
 
 SCREENPLAY_XMLS = $(patsubst %,$(SCREENPLAY_XML_XML_DIR)/%.xml,$(SCREENPLAY_DOCS))
-SCREENPLAY_HTMLS = $(patsubst %,$(SCREENPLAY_XML_HTML_DIR)/%.html,$(SCREENPLAY_DOCS))
+FICTION_XMLS = $(patsubst %,$(FICTION_XML_XML_DIR)/%.xml,$(FICTION_DOCS))
+FICTION_DB5S = $(patsubst %,$(DOCBOOK5_XML_DIR)/%.xml,$(FICTION_DOCS))
 
 DOCBOOK5_FOS = $(patsubst %,$(DOCBOOK5_FO_DIR)/%.fo,$(DOCBOOK5_DOCS))
 
 
 docbook5_targets: $(DOCBOOK5_TARGETS) $(DOCBOOK5_ALL_IN_ONE_XHTMLS) $(DOCBOOK5_ALL_IN_ONE_XHTMLS_CSS)
 
+$(FICTION_DB5S): $(DOCBOOK5_XML_DIR)/%.xml: $(FICTION_XML_XML_DIR)/%.xml 
+	perl -MXML::Grammar::Fiction::App::ToDocBook -e 'run()' -- \
+		-o $@ $<
+
+$(FICTION_XMLS): $(FICTION_XML_XML_DIR)/%.xml: $(FICTION_XML_TXT_DIR)/%.txt
+	perl -MXML::Grammar::Fiction::App::FromProto -e 'run()' -- \
+	-o $@ $<
+
+
 $(DOCBOOK4_RENDERED_DIR)/%.html: $(DOCBOOK4_ALL_IN_ONE_XHTML_DIR)/%/all-in-one.html
 	./bin/clean-up-docbook-xsl-xhtml.pl -o $@ $<
 
 
 DOCBOOK5_XSL_CUSTOM_XSLT_STYLESHEET := lib/sgml/shlomif-docbook/xsl-5-stylesheets/shlomif-essays-5-xhtml.xsl
 
-DOCBOOK5_DOCS = dealing-with-hypomanias perfect-it-workplace-rev2 objectivism-and-open-source The-Pope-Died-on-Sunday-hebrew
-
+DOCBOOK5_DOCS = \
+	dealing-with-hypomanias \
+	perfect-it-workplace-rev2 \
+	objectivism-and-open-source \
+	$(FICTION_DOCS)
 
 # DOCBOOK4_BASE_DIR = lib/docbook
 # DOCBOOK4_ALL_IN_ONE_XHTML_DIR = $(DOCBOOK4_BASE_DIR)/essays

File lib/docbook/5/old-xmls/The-Pope-Died-on-Sunday-hebrew.xml

+<?xml version="1.0" encoding="UTF-8"?>
+<article version="5.0" xml:id="index" xml:lang="he" xmlns="http://docbook.org/ns/docbook" xmlns:xlink="http://www.w3.org/1999/xlink">
+  <info>
+    <title>האפיפיור מת ביום ראשון</title>
+    <author xml:lang="en">
+      <personname>
+        <firstname>Shlomi</firstname>
+        <surname>Fish</surname>
+      </personname>
+      <affiliation>
+        <address>
+          <email>shlomif@iglu.org.il</email>
+          <uri type="homepage" xlink:href="http://www.shlomifish.org/">Shlomi Fish's Homepage</uri>
+        </address>
+      </affiliation>
+    </author>
+    <copyright xml:lang="en">
+      <year>2009</year>
+      <holder>Shlomi Fish</holder>
+    </copyright>
+    <legalnotice xml:lang="en">
+        <para>
+
+                <!--Creative Commons License-->
+                This work is licensed under the <link xlink:href="http://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0/">Creative
+                    Commons Attribution Share-Alike 3.0 License</link> (or at
+                your option any greater version of it).
+
+                </para>
+    </legalnotice>
+    <revhistory>
+      <revision>
+        <revnumber>3012</revnumber>
+        <date>07 October 2009</date>
+        <authorinitials>shlomif</authorinitials>
+        <revremark>
+                    Converted from OpenOffice.org to DocBook/XML 5.0.
+                </revremark>
+      </revision>
+    </revhistory>
+  </info>
+  <section xml:id="chapter-monday">
+    <info>
+      <title>חלק 1: יום שני</title>
+    </info>
+    <para/>
+    <para>
+        האפיפיור מת ביום ראשון.
+        </para>
+    <para/>
+    <para>
+
+       לרייצ'ל סאות'רן זה לא הפריע. היא אומנם הייתה קתולית למחצה, אך אילו
+       שאלת אותה אם אלוהים אכן קיים היא הייתה עונה: "גם אם הוא קיים, הוא לא היה
+       מצפה שנאמין בו." ומובן שלא הייתה קונה חלוקה מלאכותית שלו לשלושה חלקים,
+       גם אילו האמינה שהוא קיים. וכך היא הלכה בדרכה לעבודה שלה ביום שני שנראה
+       לה כמה שעתיד להתחיל שבוע טיפוסי לחלוטין בחייה של רווקה אמריקאית בשנות
+       ה-20 לחייה.
+
+        </para>
+    <para/>
+    <para>
+
+       היא לא הרבתה להודות בכך, אבל יום שני היה היום החביב עליה ביותר בשבוע
+       (היא הכי שנאה את יום רביעי). לא שהיא לא אהבה את סוף השבוע. אבל היא אהבה
+       את עבודתה מספיק כדי להעריך את ההתחלה של ימי החול בהם עבדה. אותו הדבר היה
+       גם כשלמדה, אלא שעכשיו אהבה אותו יותר, משום שהיא העדיפה עבודה על פני
+       לימודים.
+
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        גרפיקאית כמו רייצ'ל איננה יכולה להרשות לעצמה לאבד רגע מאותו יום יקר
+       הידוע גם כיום שני. על מנת לתמרן בין ארבע תוכנות שונות (Adobe
+       Illustrator, Adobe Photoshop, Corel-Draw  ו – The GIMP), על מה שהיה
+       כדבריה "אותו תרוץ למערכת הפעלה הידוע גם כ-Windows 98" דרושה מידה רבה של
+       סבלנות וסובלנות. לרייצ'ל היה חסך די רציני בשתי תכונות אלה, אבל מה לעשות
+       שהיא בעצם אהבה גרפיקה. אבל בביתה היה לה שלל חולצות עם אותו ספק פנגווין
+       ספק ברווז, כדי להביע את תקוותה לימים טובים יותר.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        בכל מקרה, באותו יום רייצ'ל הספיקה לתפוס אוטובוס מוקדם והגיעה לעבודתה
+       מעט לפני הזמן, ברבע לתשע. היא הניחה את תרמילה, והדליקה את המחשב. היא
+       בדקה דואר אלקטרוני, עברה על רשימת המטלות שלה, ארגנה את סדר היום ואז
+       החליטה לקחת תה צמחים כדי להתחיל את היום על רגל ימין. לכן, ניגשה לפינת
+       הקפה. מעט מעמיתיה היו בפינת הקפה כשהם דנים במה שנשמע כאותו מאורע שקרה
+       אתמול.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "טוב, לדעתי, לחשמן אברוס יש את הסיכויים הכי טובים להיבחר לאפיפיור
+       חדש." אמר אדם גרינסקי, שהיה גרפיקאי נוסף שעבד בחברה.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אני ממש לא בטוחה בזה." אמרה אווה הלוורת, שהייתה מנהלת חשבונות. "גם
+       כשהאפיפיור המנוח נבחר, הרוב חשבו שסיכוייו להיבחר היו קלושים."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        רייצ'ל ניגשה כדי להכין לעצמה תה שקדים, והדליקה את הקומקום החשמלי, על
+       אף שהייתה כמעט בטוחה שיש בו מספיק מים חמים.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אה, רייצ'ל, " פנה אליה אדם, "מי לדעתך יבחר לאפיפיור הבא?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "לדעתי, האפיפיור הבא הוא משתנה אקראי פואסוני עם תוחלת של 0.7, כאשר 0
+       הינו החשמן אברוס, אחד הוא ... "
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "האם אי-פעם תפסיקי להדגיש את העובדה שאת בוגרת מדעי המחשב?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "הזמן בו אפסיק זאת הוא משתנה אקראי מעריכי עם תוחלת של 5 שנים."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "מה זאת אומרת?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "זאת אומרת שלא משנה כמה זמן עובר, הסיכוי שאפסיק בפרק זמן בעל אורך נתון
+       נשאר קבוע."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "זה לא נשמע טוב."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "זה לא." אמרה רייצ'ל כשהיא מרימה את כוס התה שלה. "זה מאוד לא."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        רייצ'ל ניגשה למחשב שלה, והתחילה לעבוד עליו. הייתה לה תמונה שהייתה
+       צריכה לגמור ב-Illustrator אבל באותו זמן גם קראה את ה-E-mail שלה.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        לא עבר זמן רב, וניגש אליה אלקס רודמן, נער צעיר, שהחליט לעבוד לפני
+       שהתחיל ללמוד באוניברסיטה ("אם בכלל", כדבריו). הוא היה אחד מאנשי ה-System
+       ורייצ'ל מצאה את זה מאוד נוח להטיל עליו מטלות מזדמנות.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "גמרתי לכתוב את התסריט שביקשת ממני."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אלקס, " השיבה רייצ'ל כשהיא אינה מזיזה את עיניה מהמחשב, "אתה מתוק
+       לאללה."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אילו רק הדייטים שלי היו אומרות דבר כזה..."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "האמן לי שהן עוד יגידו לך את זה. בכל מקרה, מה האורך שלו."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אני לא יודע.100, 200 שורות."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "ובכמה grepים, sortים, mapים ו-joinים השתמשת?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "יותר מידי."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "טוב, שיהיה. תודה בכל מקרה. על כל פנים, אני שנאתי ליספ כשלמדתי
+       באוניברסיטה ולדעתי פרל ירשה אחדים מהמאפיינים הפחות חביבים שלה."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אם כך לא תשמחי לשמוח שהשתמשתי ב-eval כדי להדר קצת קוד בזמן
+       ריצה."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אוי לא!" אמרה רייצ'ל כשהיא שמה את כפות ידיה על הפנים שלה, "מדוע היית
+       צריך לעשות דבר כזה? נראה לי שהיעוד שלך הוא להיות מתכנת LISP או
+       Scheme."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "את רוצה שאני אכתוב את התוכנית בצורה שיותר דומה ל-C?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "לא, לא חשוב. 'אם זה עובד - אל תיגע בזה'. אין לי מושג מדוע לארי וו'אל
+       החליט שאפשר יהיה לכתוב ב-Perl קוד שדומה לכל שפה אחרת. אני אישית הייתי
+       שמחה אם זה היה פשוט C עם מחרוזות באורך בלתי מוגבל שיכולות להכיל כל
+       תו…
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "ביטויים רגולרים" אמר אלקס.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "כן, מערכים באורך בלתי מוגבל, וכל הדברים השפויים האחרים."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אני דווקא חושב שזה מגניב שאפשר לעשות למבדה קלקולוס ב-Perl."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "לידיעתך, אפשר לעשות את זה גם ב-C."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "באמת, איך?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "משהו עם מחסנית - אני לא זוכרת את הפרטים המדויקים כי מעולם לא התעמקתי
+       בזה, וזה היה הדבר הראשון ששכחתי אחרי שלקחתי את הקורס. מה שכן, ראיתי
+       מישהו שהשתמש בזה ב-C."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "באמת, איך היה הקוד שלו?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "הלמבדה קלקולוס היה יפהפה."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "ואיך היה הקוד בתור תוכנית ב-C?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "לגמרי לא מובן. בסוף שכנעתי אותו להמיר את זה לקוד סטנדרטי של C. טוב,
+       אני חושבת שכדאי שאתחיל לעבוד קצת, אני כבר אסתדר עם הסקריפט
+       שכתבת."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "בסדר, להתראות!"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "ביי," אמרה רייצ'ל וחזרה לעבודתה.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        רייצ'ל הספיקה לגמור את התמונה עד לשעה 11:00, ומאז עד ארוחת צהריים
+       הסתובבה בנסיון לקבל עבורה משוב מחבריה לעבודה. זה לא היה פשוט, משום שלכל
+       אחד היתה דעה שצריך לשנות שם משהו שונה לחלוטין. רייצ'ל קראה למיני-כינוס
+       כדי לדון במה צריך לעשות על מנת לתקן אותה וכתוצאה מכך נדמה היה שחוסר
+       ההסכמה רק גבר. אבל אז הגיע הזמן לארוחת צהריים.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        לפעמים רייצ'ל הצטערה על כך שלא עבדה בתור מתכנתת, ששם המתכנתים העמיתים
+       שמחו שבכלל יש קוד שמתקמפל ועובד. "טוב," היא אמרה לעצמה, "גם אם אמאס לי
+       לחלוטין מגרפיקה, תמיד אוכל למצוא עבודה כמתכנתת. לפחות כרגע." היא נהגה
+       להסתכל במודעות הדרושים בעיתון ורובן לא היו בשביל גרפיקאים.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        באותו יום, החליטה רייצ'ל לצאת לארוחת צהריים עם אלקס, בטי פירס, שגם היא
+       הייתה גרפיקאית, וכן אנג'לה קרונמן שהייתה מזכירה בחברה. הם החליטו ללכת
+       למסעדה סינית, קרובה, שלא רק שהייתה מאוד זולה, אלא הייתה גם די טובה.
+
+    </para>
+    <para>
+        רייצ'ל התעקשה לאכול עם מקלות סיניים וכך היא התרשמה שנהג גם אלקס. שתי הנשים האחרות נהגו לאכול עם סכין ומזלג.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "יצא לי להסתכל על הסקריפט שלך." אמרה רייצ'ל לאלקס כשחיכו לבוא המנה
+       העיקרית.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "ו-?" אמר אלקס בציפיה.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "ראיתי תוכניות יותר מובנות ב-Scheme שהתשמשו בכל הדברים הגרועים שאתה
+       השתמשת: eval, מיפויים, פילטרים, אקומולטורים וכו."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "טוב. פרל לא אמורה להיות יותר מובנת מ-Scheme."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "נכון. אבל כשאני כותבת משהו בפרל או בשפת תכנות אחרת, אני משתדלת לחשוב
+       על האנשים שקוראים אותה. למשל, אני לעיתים רחוקות מאוד קוראת למשתנים שלי
+       a, b, i  או j, וגם אם אלה משתנים בני אות אחת או שתיים, אני מוסיפה הערה
+       שאומרת מה משמעות האות. מזל שאצלך, ידעתי מה הסקריפט צריך לעשות, אחרת ממש
+       לא הייתי מבינה אותו."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אני לא מניח שהרגלים כאלה רוכשים כשלומדים מדעי-המחשב באוניברסיטה?" אמר
+       אלקס.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "לצערי, מטרת לימודי המחשבים באוניברסיטה היא ללמד אותך דברים שונים
+       לחלוטין. כמו איך לממש עץ בינרי מאוזן, או איך לכתוב תוכנית שמחשבת מכפלה
+       של שני מספרים בלמבדה קלקולוס, או איך לכתוב קומפיילר. או עוד אלף דברים
+       אחרים שב-90% מהמקרים לא תצטרך להשתמש בהם. וב-10% מהמקרים הנותרים, אני
+       בטוחה שמהנדסי חשמל, או פיסיקאים או אנשים ללא כל הכשרה אקדמית היו יכולים
+       להצליח בכך לא פחות."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אבל, לכתוב תוכנית בצורה קריאה, מובנית, ברת-הרחבה, ופורטבילית [= ניתנת
+       להסבה למערכות אחרות] לא.", אמר אלקס.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אמת ויציב. אני לא יודעת אם יותר הזקתי או הועלתי לשותף שלי ב'מבוא
+       למדעי המחשב', שהיה קורס המבוא לתכנות אצלנו בפן סטייט. [Penn. State] כל
+       רעיון שהיה לו איך לכתוב תוכנית היה עובד, אבל היה פשוט לא קביל, מנקודת
+       מבט של מתכנת מנוסה. אין לי מושג איך אנשים ניגשים לאוניברסיטה לפני שהם
+       התנסו בתכנות בעצמם."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "רייצ'ל יקירתי, " אמרה בטי, "את סיפרת לנו די והותר על איך את ואחיך
+       הייתם האקרים רציניים בזמנכם."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אם את קוראת למי שתכנת בבייסיק וב-C++ של 16 סיביות – ללא בסיס-נתונים
+       SQLי, ללא מערכת הפעלה עם ריבוי משימות תקין, ללא ידע גדול כל-כך במתמטיקה,
+       ועם מערכים ו-structים בתור מבני-הנתונים היחידים – האקר, אז כן – שיחקנו
+       אותה בגדול. וזה היה עוד בסדר לעומת מה שביל גייטס עשה בצעירותו. אבל בימי
+       הלינוקס הטרופים האלה, ההתנסויות שלי ושל אח שלי בצעירותנו הם כבר מזמן
+       depreciated, כמו שאומרים."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "וזאת הסיבה שנהיית גרפיקאית?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "לא, אני פשוט אוהבת גרפיקה ולצייר באופן כללי, כך שלקחתי את העבודה הזאת
+       כדי לדחות את הבלתי-נמנע."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "שזאת עבודה בעמק הסיליקון?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "משהו כזה. " אמרה רייצ'ל וניגשה לאכול את האוכל שלה שהגיע סוף כל
+       סוף.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        אחרי ארוחת צהריים, רייצ'ל שיחקה משחק אחד של פריסל, ועבדה על משהו חדש,
+       הפעם ב-The GIMP. אחרי שכולם חזרו מארוחת צהריים, היא קראה שוב פעם
+       למיני-כינוס והפעם רשמה את ההערות של כולם, וחילקה אותם למה בדיוק הם לא
+       אהבו בשרטוט. אז היא הביא אותם לדון בכל נושא בנפרד ובסוף השתררה הסכמה
+       רחבה על מה בדיוק צריך לשנות בו. היא ניגשה לעשות זאת.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        כשרייצ'ל גמרה לעבוד על השינויים הייתה זו בערך השעה שבה נהגה ללכת
+       הבייתה, והיא החליטה לדחות את הגשת המוצר הסופי לממונה עליה, למחרת. היא
+       כיבתה את המחשב שלה, ויצאה מהקומפלקס של החברה בה עבדה.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        כאשר היא הגיעה לבניין בו גרה, ועלתה במדרגות לדירה שלה היא ראתה את השכן
+       שלה, קליף, מדבר עם גבר אחר. היא די חיבבה את קליף ולכן עצרה כדי לראות במה
+       מדובר.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "רייצ'ל" קרא קליף כשהתקרבה לשם. "תכירי בבקשה את גרג, חבר שלי
+       מהאוניברסיטה, שלפני לא הרבה זמן עבר למילווקי בשביל עבודה חדשה."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+
+   "נעים מאוד להכיר אותך, גרג. " אמרה רייצ'ל והסתכלה בו. לגרג היה שיער
+       שחור חלק, עיניים חומות, ופנים מאוד מעניינות. די חתיך, לפחות לטעמה של
+       רייצ'ל.
+
+    </para>
+    <para>
+        "לי קוראים רייצ'ל סאותרן, אני גרה למעלה, בדירה 6 ב'. אני למדתי מחשבים באוניברסיטה אבל אני עובדת כגרפיקאית."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "נעים מאוד להכיר אותך מיס סאות'רן."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "רייצ'ל. קרא לי רייצ'ל. " אמרה רייצ'ל והוסיפה, "במה אתה עוסק,
+       גרג?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אני מהנדס אזרחי. אין יותר מידי כמוני, אבל כמוני בדיוק יש רק
+       אחד."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "ובמה אתה הולך לעבוד?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אני הולך לעבוד בעירייה של מילווקי כמהנדס תשתיות מים."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+
+   "נשמע מעניין." אמרה רייצ'ל על אף שזה לא נשמע לה כל-כך מעניין והוסיפה
+       "שמע, אם אתה לא עסוק מחר בערב, מה דעתך לצאת ביחד איתי לפגישה?" רייצ'ל לא
+       האמינה שהיא הצליחה להגיד את זה במשפט אחד.
+
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        גרג חשב על זה לרגע, "בסדר גמור. את הכתובת אני יודע משום שהגעתי לכאן
+       בכוחות עצמי. אז מחר."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "או. בי. קיי. בי. להתראות לשניכם." אמרה רייצ'ל, אך כשניגשה ללכת הבחינה
+       שבתוך כיסו של גרג ביצבץ משהו שנראה כמו Palm Pilot.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "זה פאלם במקרה? " אמרה כשהיא מצביעה על כיסו.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "כן, מדוע?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אתה לא מתכוון לרשום שם את הפגישה במקרה?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "לא, אני לא שוכח דברים כאלה."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "שיהיה. " אמרה רייצ'ל, " להתראות קליף ואני אראה אותך מחר גרג."
+    </para>
+    <para>
+        והיא עלתה במדרגות.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+
+   באותו הערב רייצ'ל עלתה על האינטרנט ודיברה ב-IRC. היא פגשה שם את אחת
+   מהמכרות האלקטרוניות שלה, שהזדהתה בכינוי "Cruella". הן נקלעו לשיחה על
+   המאורעות שקרו לרייצ'ל באותו יום.
+
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "ואז כשחזרתי הבייתה פגשתי בחור." אמרה רייצ'ל בצ'אט.
+    </para>
+    <para>
+        "באמת? ומה קרה?"
+    </para>
+    <para>
+        "הזמנתי אותו לצאת איתי מחר."
+    </para>
+    <para>
+        “You rule, girlfriend!‎” , "בכל מקרה, מה הוא עושה?"
+    </para>
+    <para>
+        "מהנדס תשתיות מים לפי מה שהבנתי."
+    </para>
+    <para>
+        "משע ... עמם. ואיך הוא נראה?"
+    </para>
+    <para>
+        "די טוב, לדעתי."
+    </para>
+    <para>
+        "אכלה."
+    </para>
+    <para>
+        "בכל מקרה, דבר אחד מטריד אותי – היה לו פאלם פיילוט אבל הוא לא השתמש בו
+       כדי לרשום את מועד הפגישה."
+    </para>
+    <para>
+        "ומה רע בזה?"
+    </para>
+    <para>
+        "לא יודעת, אולי הוא ישכח. או שהוא כבר ייעשה יותר מידי תלוי במכשיר הזה
+       עד אז."
+    </para>
+    <para>
+        "Get a life!"
+    </para>
+    <para>
+        "זה בדיוק מה שאני עושה. :-|==&gt;"
+    </para>
+    <para/>
+  </section>
+  <section xml:id="chapter-tuesday">
+    <info>
+      <title>חלק 2: יום שלישי</title>
+    </info>
+    <para/>
+    <para>
+        כאשר רייצ'ל נסעה באוטובוס באותו בוקר של יום שלישי, היא נקלעה לשיחה
+       מעניינת עם אדם שחור שלבש אומנם בגדים פשוטים אך לפחות לפי מה שאמר, היה די
+       עשיר.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "ואם-כך מדוע אתה עדיין נוסע באוטובוס?" אמרה לו רייצ'ל.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "דבר ראשון, אני עדיין מרגיש קצת נאמנות לאוטובוסים בהם נסעתי בתקופה בה
+       הייתי עני. שנית, ויותר חשוב, אני שונא את הקונספט שתהיה לי מכונית פרטית.
+       זה פשוט יותר מידי טרחה."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+
+        "אמן." הוסיפה רייצ'ל, שלא התכוונה לרכוש מכונית פרטית לפחות עד שיהיו לה
+        ילדים. "בכל מקרה, " הוסיפה "אתה חיית בשכונות העוני במשך צעירותך ועבדת
+       בתחילת דרכך בעבודות קשות עם שכר מאוד נמוך – הנה אתה עכשיו מיליונר ומעסיק
+       אנשים אחרים. איך עשית את זה?"
+
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+
+       הכושי, שביקש שרייצ'ל תקרא לו מר ניימן אמר "המפנה בחיים שלי הגיע
+       כשהבנתי מה התשובה לשאלה."
+
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "איזו שאלה?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "השאלה."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "שאלת החיים, היקום והכל?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "כן."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "ומה השאלה הזו?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "מי האיש החזק [=powerful] ביותר בעולם?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "מי האיש החזק ביותר בעולם?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "כן."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "לא יודעת. ביל גייטס, נשיא ארה"ב, מי שיהיה האפיפיור החדש. לינוס
+       טורבלדס."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "לא, לא, לא ולא."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אז מי?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "את זה תצטרכי לגלות בעצמך. הנה התחנה שלי. להתראות מיס סאות'רן."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "ביי" השיבה לו רייצ'ל ואז מר ניימן ירד מהאוטובוס. רייצ'ל נשארה יושבת
+       בכסאה לזמן מה מהרהרת ואז הגיעה התחנה שלה. היא ירדה מהאוטובוס.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        רייצ'ל הלכה ברחוב ולפתח שמה לב שהיא הולכת מאחורי איש שעישן. כל העשן
+       הגיע אליה מה שהפריע לה מאוד. לכן, היא התחילה לרוץ, עקפה את האיש וחזרה
+       למהירות הליכה רגילה. "מזל שאני לעולם לא נועלת עקבים" חשבה לעצמה.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+
+    היא הגיעה למקום עבודתה ושוב פעם הניחה את התרמיל שלה ליד המחשב שלה,
+    ונכנסה למחשב. היא שלחה את מה שהכינה יום קודם לכן לממונה אליה בדואר
+    אלקטרוני, ואז ניגשה לעבר השולחן שלו.
+
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "לא רע..." הוא אמר לה, "סתם, זה מאוד נחמד." ואז הוא נתן לה מספר מטלות
+       חדשות לעשות. רייצ'ל חזרה לשולחנה.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        רייצ'ל אי פעם תהתה אם אי פעם הדרישה ליצירות גרפיקה תגיע לרוויה, וכבר
+       לא יצטרכו גרפיקה חדשה. או שמא המטלות שלה היו כמו ראשי הידרה שכל פעם
+       שנכרת אחד, צמחו שלושה במקומו. ברגע שלקוח היה מרוצה מלוגו מסוים, הוא ביקש
+       לשלב גרסאות שלו בנייר מכתבים, באתר הבית של החברה שלו, בכרטיסי הביקור של
+       החברה, בעלונים של המוצרים, וכן הלאה. זה דרש עוד ועוד עבודה.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        רייצ'ל שמחה שתמיד יהיה לה מה לעשות כך, אבל תמיד רצתה מרווח מחייה מרגע
+       שסיימה משימה עד שהתחילה משימה חדשה. זה תמיד היה קשה להתחיל דבר חדש אחרי
+       שמשהו אחר סוים, משום שהרגשת ההצלחה נהגה לשכר אותה.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        מלבד זאת יום העבודה היה מחוסר מאורעות. ארוחת הצהריים עברה ללא הרבה
+       שיחה, ורייצ'ל הרגישה שהיא הספיקה די הרבה באותו יום. היא עזבה את העבודה
+       בשעה הרגילה, כשהמטלות שהייתה צריכה לבצע מבוצעות פחות או יותר בחציין. היא
+       לקחה את האוטובוס לביתה, והגיעה מספיק מוקדם כדי להספיק לרכב על אופניים,
+       מה שאהבה מאוד וציפתה לו בקוצר רוח.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        במדרגות פגשה רייצ'ל את קליף עוד-פעם כשהוא מלווה בגבר שנראה כבן 30 או
+       40, בעל שפם וזקן, שנראה לה מוכר מאיזה שהוא מקום.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "הי." אמרה רייצ'ל.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "הי, " אמר קליף, "תכירי את רודולף אייזנברג. אם השם לא מוכר לך אז תדעי
+       שהוא מעצב אופנה גרמני, ואל תגידי לו את זה בפנים אבל הוא גם בעל שם
+       עולמי."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אה, כן, שמעתי את השם מתישהו."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "למעשה, אני ארכיטקט בהכשרתי, אבל גיליתי לאחר זמן מה שהשגעון שלי התאים
+       יותר לעיצוב אופנה. זה קרה כשעזרתי לחבר שלי, שהוא מעצב אופנה Full-Time
+       לעצב את הקולקציה שלו, והוא התעקש לשים את השם שלי לידו. והעובדה היא שיש
+       מספיק אנשים שהם בעל טעם כזה שהם קונים את הבגדים שלי, מה שמאשש את ההנחה
+       שלי שאני לא האדם הלא-שפוי היחיד ביקום."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אמן." אמרה רייצ'ל.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "חוץ מזה, " הוסיף קליף, "הוא גם גאון ומסרב להודות בכך."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אני לא גאון ואני לא מסרב להודות בכך."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "בכל מקרה," אמרה רייצ'ל "מה אתה עושה דווקא בבניין הזה?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "מר קרטר כאן עוזר לי להעלות משהו שהוא הצגה שלמעשה תציג את הבגדים שלי.
+       מעין הצגת-אופנה."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אחלה רעיון!" אמרה רייצ'ל. היא תמיד חשבה שתצוגות אופנה היו משעממות
+       תקנה.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אם זה רעיון טוב, זאת כבר שאלה אחרת. אבל זה ללא ספק רעיון משוגע ולא
+       שגרתי עד כדי-כך שאני בטוח שהגיתי אותו בעצמי. האמיני או לו, אבל זה בא לי
+       בחלום שבו במקום ללכת על המסלול הדוגמניות והדוגמנים התחילו לדבר אחד עם
+       השני ולספר חוויות שקרו להם בעבר הקרוב שלהם. אני התעוררתי מהחלום ואחרי
+       קצת עיבוד מחשבתי, חשבתי על הרעיון שסיפרתי לך.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        גם מבחינה לוגיסטית זה עשוי לעבוד מצויין משום שחלק גדול מהדוגמנים
+       והדוגמניות בימנו רוצים להיות שחקנים. או להפך. כך, שגם שחקנים שרוצים
+       להיות דוגמנים, או דוגמנים שרוצים להיות שחקנים, או מי שרוצה להיות או זה
+       או זה, או את שניהם יוכל למצוא מקום בהצגה כזאת. מושלם."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "כן, זה בהחלט עשוי לעבוד. היכן אתם מתכוונים שההצגה תתקיים?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "ממש כאן!", השיב אייזנברג. "זאת אומרת, בגן הקרוב לכאן. אני רוצה לעשות
+       זאת באחד הפרברים כדי לשוות לזה פרופיל נמוך יחסית. פשוט זאת מעין חזרה (אם
+       כי מול קהל) של ההצגה לפני הופעה עם פרופיל יותר גבוה בניו-יורק."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "מעניין... " אמרה רייצ'ל. "אז מתי היא תתקיים?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "במוצאי יום ראשון."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "המממ...  טוב, אני חושבת שאצא לרכב על אופניים, ויש לי גם פגישה יותר
+       מאוחר, עם חבר של קליף כאן."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אה, לא שכחת!" אמר קליף.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "לא, " אמרה רייצ'ל והסמיקה.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        אחרי שרייצ'ל רכבה על אופניים באותו יום, היא ניגשה להתכונן לפגישה.
+       אנשים בסביבתה של רייצ'ל (גברים ונשים כאחד) תיארו את רייצ'ל כ"חמודה",
+       "חיננית", "מקסימה" וכו: "את נראית נפלא!", "את נראית מהמם!", וכו. רייצ'ל
+       לא האמינה שהיא יפה, ולמרות זאת בילתה זמן רב ברחצה, הצתחצחות, התאפרות,
+       התלבשות והתאבזרות כדי לשוות לעצמה מראה שהיה לדעתה יותר נסבל.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        כאשר היא הייתה בשלבים האחרונים של ההתארגנות נשמע צלצול בדלת. זה היה
+       גרג, כשהוא מוכן ומאורגן לפגישה. "ואאו!" הוא אמר, "את נראית ממש טוב".
+       רייצ'ל נאנחה בליבה. "תודה, גם אתה נראה ממש נחמד" וחשבה שהוא עשוי לחשוב
+       אותו הדבר. "בבקשה, היכנס." אמרה וגרג נכנס לדירה.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        גרג שם לב שרייצ'ל נועלת נעלי ספורט. "את לא מתכוונת ללבוש עקבים?"
+       שאל.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אני לעולם לא לובשת עקבים. הן ממש מקשות על ריצה, הליכה, רכיבה אופניים,
+       התעמלות ועוד כל מיני פעילויות שאני עשויה לרצות פעם לעשות. אלהים ברא את
+       הנשים נמוכות יותר מגברים, והגיע הזמן שנשים ישלימו עם העובדה הזאת. חוץ
+       מזה זה חלק מפילוסופיה גורפת שלי."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "איזו פילוסופיה?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אני לא לובשת עקבים, לא מפחדת מחרקים ועכברים, אין לי חורים באוזניים,
+       ואני האקרית (לא קראקרית בבקשה!) מדופלמת של מחשבים. אין לי חוש טכני טוב,
+       אבל אני מזמינה טכנאים לתקן דברים בבית מהכסף שאני מרוויחה. תחי העצמאות
+       הנשית!!"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "מדהים." אמר גרג ומחה כפיים, "דרך אגב, אני יודע לתקן דברים מכניים
+       וכיוצא באלה – אבל אני כמעט ולא מבין במחשבים."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אז יכול להיות שנהיה זוג מושלם. " אמרה רייצל, "בכל מקרה, עדיין לא
+       גמרתי להתכונן, אז בינתיים אתה יכול לשבת על הספה ולהרגיש בבית".
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "תודה. אני אחכה. אני מבין שאת עדיין מאמינה שאשה צריפה
+       להתייפות."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "כן. אני לא מוצאת תכונה נשית זאת אי-רציונלית כלל." והיא חזרה
+       לאמבטיה.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        זמן מה לאחר מכן, כשרייצ'ל עמדה בדיוק לשים עגילים על אוזניה נשמע צלצול
+       בדלת. "עוד מישהו?" חשבה רייצ'ל וצעקה "אני אענה.".
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        רייצ'ל ניגשה לפתוח את הדלת כשהיא עדיין שמה את אחד מהקליפסים של העגילים
+       על אוזנה. כאשר פתחה את הדלת ראתה את קייטי אדאמס, שהייתה חברתה הטובה
+       ביותר, לפחות מאז שרייצ'ל עברה למילווקי. קייטי לבשה חיוך רחב על שפתיה,
+       שאצל רייצ'ל עשה רושם כמלאכותי מעט.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "היי", אמרה קייטי, "את נראית נפלא."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "תודה. " אמרה רייצ'ל , "גם את." על אף שקייטי הייתה לבושה בסגנון פשוט
+       יותר.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "שמעי, "היא המשיכה, "את קצת..."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "כן, מן הסתם, יש לך פגישה היום, הייתי צריכה לדעת... זה לא שכל יום את
+       נראית כל-כך טוב..."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "מן הסתם, " אמרה רייצ'ל – היא העמידה פנים שמה שקייטי אמרה לא העליב
+       אותה.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "פשוט לי יש איזו בעייה קטנה, ורציתי להיעזר בך."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אוקיי, מה בדיוק הבעייה?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "זה בקשר לחבר שלי..."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "מי? רוג'ר?" רייצ'ל התקשתה לזכור את שמות החברים של קייטי, אבל היא
+       הייתה עם רוג'ר כבר זמן רב, והיא דיברה עליו ללא הפסקה.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "כן, רוג'ר." אמרה קייטי והרחיבה את החיוך שלה.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "מה בקשר אליו?" שאלה רייצ'ל. היא הרגישה עצבנות, אבל קיוותה שהיא לא
+       החצינה עובדה זאת.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אממ... כן רוג'ר... זה פשוט שהוא..."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "כן?" אמרה רייצ'ל.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "הוא נטש אותי!" קראה קייטי והתחילה לבכות.
+    </para>
+    <para>
+         
+    </para>
+    <para>
+        רייצ'ל לא החשיבה את עצמה כאדם שפוי. אבל, לדעתה אילו כל האנשים היו כמו
+       החברה שלה, היא הייתה נחשבת לאדם השפוי ביותר בעולם. כך שהתנהגות כזו הייתה
+       מוכרת לה. על כל פנים, היא קרבה את חברתה אליה כדי שזו תוכל להשעין את ראשה
+       על כתפה של רייצ'ל.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "זה היה כל-כך פתאומי... ולא צפוי... אני חשבתי שהכל הולך אצלנו בסדר. את
+       יודעת מתי קיימנו יחסי-מין בפעם האחרונה?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "לא, " אמרה רייצ'ל, "וזה יותר ממה שאני צריכה לדעת. בכל מקרה, זה בסדר -
+       דברים כאלה קורים לפעמים."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "זה קל בשבילך להגיד, אותך לא נטש אף פעם חבר שלך."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "ממש לא." אמרה רייצ'ל בליבה.
+    </para>
+    <para>
+        "מה קורה כאן?", נשמע קולו של גרג מכיוון הטרקלין, כשהוא בא
+        לכיוון הדלת.
+    </para>
+    <para>
+        "שום דבר," אמרה רייצ'ל, "פשוט קייטי כאן…" ואז היא שמה לב שקייטי
+        הביטה לכיוון גרג והבעת פניה השתנתה בהדרגה. 
+    </para>
+    
+    <para> 
+        "כן, פשוט נפרדתי מחבר שלי היום", אמרה קייטי בעליזות " כשהיא עוקפת את
+        רייצ'ל כדי ללחוץ את ידו של גרג, "זה שום דבר באמת, אני מרגישה בסדר".
+        רייצ'ל אמרה בליבה "מה, לעזאזל?", ואז הביטה בקייטי אומרת "אה, הרשה לי
+        להציג את עצמי - קייטי אדמס. קרא לי קייטי." ולחצה את ידו של גרג בשתי
+        ידיה.
+    </para>
+    
+    <para>
+        "גרג." אמר גרג בהבעת פנים שרייצ'ל פירשה כבין נבוך למשועשע. "אני מצטער
+        לשמוע עליך ועל החבר שלך."
+    </para>
+    <para>
+        "אה, זה שום דבר, ", אמרה קייטי, "בכל מקרה אני מתארת שרייצ'ל ואתה
+        מתכוונים ללכת לפגישה, אז לא אפריע לכם. אני בטוחה שרייצ'ל לא תרצה
+        שאצטרף אליכם."
+    </para>
+    <para>
+        "אם להיות כנה,", אמרה רייצ'ל, "אין לי בעייה עם זה." (ואז חשבה בליבה
+        "מדוע הייתי צריכה לומר את זה?")
+    </para>
+    <para>
+        "גם מבחינתי זה בסדר" אמר גרג והביט לכיוונה של רייצ'ל במבט משועשע.
+    </para>
+
+    <para>
+        "הו, תודה לשניכם", אמרה קייטי כשהיא מסדרת את פניה, 
+        
+    </para>
+
+    <para>
+        
+    </para>
+
+    <para>
+        
+    </para>
+
+    <para>
+        
+    </para>
+    
+    <para>
+        
+    </para>
+
+    <para>
+        
+    </para>
+    
+    <para>
+        
+    </para>
+    
+    <para>
+        
+    </para>
+    
+    <para>
+        
+    </para>
+    
+    <para>
+        
+    </para>
+    
+    <para>
+        
+    </para>
+    
+    <para>
+        
+    </para>
+    
+    <para/>
+    <para>
+        --------------
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        יום רביעי:
+    </para>
+    <para>
+        ------------
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        רייצ'ל התעוררה למשמע הפעמון של הדלת. היא קמה מהמיטה, הסתכלה על השעון
+       המעורר שלה וראתה שהשעה היא רבע לשש. מי לעזאזל צריך להעיר אותה רבע שעה
+       לפני שעת הקימה שלה. היא לבשה מכנסיים וניגשה לפתוח את הדלת.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        כשפתחה אותה ראתה את ההורים שלה עומדים מעבר לפתח. "שלום אבא, שלום
+       אימא", היא אמרה וקולה לא הסתיר את מורתה מביקור פתע זה.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "היי מותק, " אמרה לה אמה, "הרגע הגענו מהמטוס, החלטנו לבקר אותך בעיר
+       הזרה שבא העזת לגור."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אתם יודעים, יש סיבה שעשיתי את זה..."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "ברור שיש. את מעולם לא פעלת על-סמך דחפים בלבד." ("Not" חשבה
+       רייצ'ל)
+    </para>
+    <para>
+        "בכל מקרה, מה נשמע אצלך ומדוע את לא מתקשרת מספיק?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אני בסדר, ואני לא מתקשרת מספיק כי אני עסוקה." (זה התרוץ הכי טוב שעלה
+       על ראשה) "בכל מקרה, עכשיו לא הזמן הכי טוב בשבילכם לבקר."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "מדוע, יש אצלך מישהו?" שאל אותה אביה, בלי נימה של רוגז.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "להגיד את האמת לא."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "טוב, זאת הבעייה שלך." אמרה לה אימא.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        לדעתה של רייצ'ל היא ירשה את סכום חוסר-השפיויות של הוריה. אביה של
+       רייצ'ל למד רפואה אבל אחרי 5 שנים של טיפול בחולים הוא החליט לעבור למחקר.
+       הוא עשה כבר תואר שני ושלישי בביולוגיה אך עדיין האמין שהוא רופא בדם.
+       אולם, רייצ'ל ואחיה סיפרו תמיד שהוא "מדען" משום שרופא נראה להם שגרתי
+       מידי. אימה של רייצ'ל למדה ביחד עם אביה באוניברסיטה, לתואר ראשון בכימיה,
+       אך מאז הולדת רייצ'ל עבדה בעבודות מזדמנות של חצי-משרה שלא היו קשורות
+       להכשרתה.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "בכל מקרה, אני עסוקה היום", אמרה רייצ'ל.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        -------------------
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אז כיצד נעשית מהנדס תשתיות?" שאלה רייצ'ל.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "טוב, מאז היותי קטן רציתי להיות שרברב." השיב לה גרג.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "שרברב? ברצינות?" אמרה רייצ'ל בפליאה.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "כן. מאוד מוזר, אבל מה לעשות – זה מה שרציתי להיות." אמר גרג, "ביליתי
+       חלק גדול מהחופשים הגדולים בלהיות שוליה לשרברבים ונהניתי מכל רגע. בכל
+       מקרה, אחרי שסיימתי תיכון, תכננתי לעבור קורס הכשרה של שרברבות ולסיים
+       עניין. אבל אבא שלי ניגש אליי ואמר לי: 'גרג, בני היקר, יש לי, ברוך השם,
+       מספיק כסף כדי שתוכל ללמוד את מה שאתה רוצה באוניברסיטה, אז למה שלא תנצל
+       את זה. אם תרצה, תוכל להיות שרברב בוגר אוניברסיטה."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        וגרג המשיך "אז הסכמתי איתו, אבל החלטתי ללמוד את הדבר הקרוב ביותר
+       לשרברבות: הנדסה אזרחית עם התמחות בהנדסת מערכות מים וביוב. ולמרבה הפתעתי
+       הסתבר לי שחלק ניכר מזה היה די מעניין."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אז בסוף נהיית שרברב מדופלם?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "כן, עברתי את הקורס. אבל עדיין קיבלתי תואר ראשון בהנדסה אזרחית וזה מה
+       שאני מעדיף לעשות."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "המממ..." אמרה רייצ'ל "למצוא שרברב טוב בימינו ועוד בוגר אוניברסיטה זה
+       קשה."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "טוב, אני לא יכול להעיד על עצמי שאני שרברב טוב. אין הנחתום מעיד על
+       עיסתו." השיב לה גרג.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "גם שרברב רע זה מספיק טוב לצרכים מסוימים." אמרה רייצ'ל וראתה את גרג
+       מתפרץ בצחוק.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        ----------------
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אתה יודע, " אמרה  רייצ'ל, "האופי שלך איננו מסתכם למספר שלם. "
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "טעות בידך", ענה רודולף, "אופיי מסתכם למספר היפר-קומפלקסי שלם
+       למהדרין."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "השאלה היא אם הערך המוחלט שלו שלם."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "לא חשבתי על זה, אבל לדעתי כן."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        -----------------
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "האם תמיד היית כזאת רציונלית?" שאל גרג?
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אספר לך סיפור. " אמרה רייצ'ל, "כשהייתי בת שש והייתי פעם אחת עם אבא
+       בקניון קרוב לחג המולד, ביקשתי ממנו לעמוד לתור לסנטה קלאוס ולבקש ממנו
+       מתנה. הוא לא הרשה לי, ואמר שיסביר לי למה כשנגיע הבייתה.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        כשהגענו הבייתה, ישבנו ביחד על הספה והוא הסביר לי שסנטה קלאוס אינו
+       קיים, שהוא דמות דמיונית, ושזה רק איש שמתחפש אליו. 'בקיצור, ' הוא אמר לי,
+       'אם את רוצה לבקש מתנה, בקשי ממני'. למחרת, התווכחתי עם חברות שלי על כך
+       ולבסוף כדי להוכיח את צדקתי, הסתובבתי איתן ברחבי השכונה והראיתי להן שיש
+       יותר מסנטה קלאוס אחד בו זמנית."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "תמיד היית כזאת לוגיקנית?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אני נוטה להאמין שהלוגיקניות שלי גברה עם הזמן.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        בכל מקרה, מספר ימים לאחר-מכן, ההורים של החברות שלי באו בטענות להורים
+       שלי, מדוע הם צריכים לנפץ אשליות 'בלתי מזיקות' כדבריהם כאלה. אבא שלי הגן
+       על התנהגותו בכך שאמר שזו אמונה אי-רציונלית, שאין להאכיל בה את הילדים.
+       'ומה הייתי אמור להגיד לה אילו היינו יהודים' הוא אמר להם. חלק מההורים
+       ניסו לתקן את העוול על-ידי כך שאמרו שיש סנטה קלאוס אמיתי בקוטב הצפוני,
+       אבל החברות שלי לא האמינו להם.
+    </para>
+    <para/>
+    <para/>
+    <para>
+        ----------------
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "רודולף אייזנברג? את מתלוצצת? הוא חלומי."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "איך בדיוק הוא חלומי?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "הוא גאון!"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "גאון שמסרב להודות בכך אך למעשה בטוח שהוא כן גאון."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "כן, בראיון שקראתי איתו, הוא אמר שהוא בפרוש לא גאון. בכל מקרה, את
+       אומרת שהוא עכשיו במילווקי?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "או לפחות מישהו שהוא טוען שזה הוא."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אני חייבת לפגוש אותו."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אז בואי לבית שלי ביום ראשון, כי הוא עושה מין כזאת תצוגת אופנה – קו
+       נטוי – הצגה, באותו הזמן." ("למה לעזאזל הייתי צריכה להגיד את זה?" חשבה
+       רייצ'ל לעצמה)
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "באמת? תודה. את החברה הכי טובה בכל היקום." (וגם אחד האנשים הכי טיפשים
+       חשבה רייצ'ל לעצמה)
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אז להתראות ביום ראשון."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "כן. להתראות, ואני אוהבת אותך."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        ------------
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        מספר אנשים עזרו לאשלי לשכב על הספה. היה ניכר מהבעות הפנים שלה ומהאנחות
+       שלה שהיא די סובלת. רייצ'ל הסתכלה סביבה. שני הוריה ישבו על שני כסאות זה
+       ליד זה, לא מדברים, לצד אחיה. אביה נראה קצת מוטרד מלראות את אשלי סובלת,
+       אך נשאר יושב בכסאו. רייצ'ל ניגשה אליו.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אבא, אתה רופא." היא אמרה לו. נראה היה שלקח לו מעט זמן לקלוט זאת ואז
+       אמר: "או נכון!" ואז ניגש לעזור לאשלי. רייצ'ל התיישבה לצד אחיה. "קיוויתי
+       שלעולם לא אצטרך להגיד את זה."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "כן, גם אני." אמר לה וחיבק אותה מתוך הזדהות.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        --------------
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אז איך אתה מסווג את עצמך בקשת הפוליטית?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "זה ישמע די מוזר עבור גרמני..." השיב רודולף "אבל אני אובייקטיביסט. זו
+       פשוט הפילוסופיה המשוגעת ביותר שמתאימה לשגעון הפרטי שלי.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        אם להגיד את האמת, צריך להיות קצת אובייקטיסט כדי להפנים את הספרים של
+       איין רנד, כך שפעולת ההתאבייקטיבסטות דורשת מעט Bootstrapping."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "מה זה בוט-סטרפינג?" שאלה אשלי.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "זה מושג בתחום המחשבים " השיבה רייצ'ל, "שאומר שצריך להשתמש בדבר מסוים
+       כדי לבנות או לאתחל את עצמו. אני אתן לך דוגמא: יש מהדר של שפת C בשם gcc
+       שכתוב מראש בשפת C."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אז איך מהדרים אותו?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "משתמשים במהדר אחר, או בגרסה ישנה יותר שלו."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "או שמתקינים חבילה שמישהו אחר קימפל עבורך..." הוסיף רודולף.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        ----------------
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "'אני', 'אני' ! "
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "את מה?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "'אני' זאת התשובה לשאלת החיים, היקום והכל."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "באמת? אני חשבתי שהתשובה לה היא 42."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        לרייצ'ל מאוד בא לתת לגרג אגרוף. אבל הייתה לה מספיק שליטה עצמית מכדי
+       לעשות זאת ולכן רק אמרה "אהההההפפפף" והלכה משם. גרג ראה אותה יוצאת אל
+       המרפסת.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "מה הבעייה של רייצ'ל?" שאל גרג את הנוכחים בחדר.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "היא שאלה אותי מי האיש החזק ביותר בעולם ועניתי לה שזה אני."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "טוב זה מסביר דברים אחדים."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        גרג יצא אל המרפסת וראה את רייצ'ל עומדת שם ומרפרפת בתסריט. הוא ניגש
+       לעברה. "רודולף סיפר לי ששאלת אותו מי האיש החזק בעולם. אז זאת שאלת החיים,
+       היקום והכל."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "לעת עתה, לפחות", אמרה רייצ'ל וחייכה חצי-חיוך.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אני מבין שעבר עלייך שבוע קשה, ועכשיו את גם צריכה לשחק בהצגת-האופנה
+       הזאת."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "זה נכון." אמרה ואז השתרר שקט לקצת רגע.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אני ממש מחבב את רודולף." אמר גרג.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "באמת?" אמרה רייצ'ל "אף על פי שהוא האדם הכי גאוותן, ועוד באופן הכי
+       (כביכול) צנוע שאי פעם הכרת?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "כן, שמתי לב. לא, זה לא מפריע לי כל כך. למעשה זה חלק מהיופי
+       שבו."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "המממ..." המהמה רייצ'ל, "אם לחשוב על זה, אולי הוא לא כל כך גרוע.
+       ולפחות הוא פתר את החידה שהטרידה אותי מאז תחילת השבוע."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "בקשר למי האדם החזק בעולם?"
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "כן."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "טוב. אני מצטער שאמרתי שזה '42'."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "שמע", אמרה רייצ'ל ואחזה בידיו, "זה יהיה מאוד חשוב לי אם תלך ליציע
+       לראות את ההצגה."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "מדוע?" אמר גרג, "כל האקשן נמצא כאן..."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "בכל זאת, בתור... אני לא יודעת... החבר שלי."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "את מחשיבה אותי בתור החבר שלך?" אמר גרג כשהוא אוחז את כתפיה
+       בידיו.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "לעת עתה, לפחות" ענתה רייצ'ל. היא נישקה אותו ומייד שניהם התחילו
+       להתמזמז.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "איפה רייצ'ל" שמעה רייצ'ל את קולה של אימה מתוך הדירה, ואז ראתה אותה
+       פותחת את הדלת של המרפסת. "אווו" אמרה האם כשהיא מביטה על הזוג.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        רייצ'ל הפסיקה מהר להתנשק עם גרג ואמרה לאמא שלה: "היי אמא, כל כך נחמד
+       שהצטרפת אלינו כאן. בדיוק דיברנו על... אהממ... נו טוב, לא בדיוק
+       דיברנו."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "אני אלך ליציע לראות את החלק השני של ההצגה." אמר גרג, ואז עקף את אימה
+       של רייצ'ל ויצא מהמרפסת.
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "טוב, אמא, " אמרה רייצ'ל, "לי יש תסריט לשנן."
+    </para>
+    <para/>
+    <para/>
+    <para/>
+    <para>
+        ---------------
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "טוב, " אמרה רייצ'ל לשאר השחקנים, "כל אחד יודע שכאשר מדובר בבגדים של
+       רודולף אייזנברג – סימן רשום – בערבון מוגבל, כל הזכויות שמורות תחת ה-GNU
+       General Public License – צריך ללבוש לפחות שלושה בגדים שלו ביום."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        ------------------
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "בניגוד למה שרייצ'ל כאן אמרה, העיצובים שלי אינם מופצים תחת ה – GNU
+       General Public License, למי שיודע מה זה. לפחות לא כרגע. אבל אתם מוזמנים
+       לקנות אותם בכל מקרה."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        רייצ'ל שמעה את אייזנברג אומר דברים אלה כשהיא עומדת על הבמה ביחד עם שאר
+       השחקנים בהצגת-האופנה. היא חייכה חיוך טיפשי, עמדה בפוזה טיפשית, ובאופן
+       כללי ניסתה להראות טיפשית עד כמה שרק ניתן. (ולדעתה די הצליחה).
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "רייצ'ל מחליפה את אשלי הלוואי, שנקעה את רגלה. אבל, אל תדאגו, אתם תראו
+       אותה מספיק בתצוגת האופנה הבאה שלי, יהיה הפורמט שלה אשר יהיה."
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        ----------------
+    </para>
+    <para/>
+    <para>
+        "הגידו לי, יש איזה סיכוי שהאפיפיור החדש מת היום?"
+    </para>
+    <para>
+        "לא הודיעו על זה בחדשות."
+    </para>
+    <para>
+        "האם ביל גייטס נהרג בהתרסקות של מטוס, חס וחלילה?"
+    </para>
+    <para>
+        "לא."
+    </para>
+    <para>
+        "אוטובוס פגע בלינוס טורוולדס? שוב פעם, חס וחלילה."
+    </para>
+    <para>
+        "לא חושב."
+    </para>
+    <para>
+        "מצוין. " אמרה רייצ'ל כשהיא נופלת על הספה. "יש סיכוי שהשבוע הזה יהיה
+       יותר שפוי."
+    </para>
+    <para/>
+  </section>
+</article>

File lib/docbook/5/xml/The-Pope-Died-on-Sunday-hebrew.xml

-<?xml version="1.0" encoding="UTF-8"?>
-<article version="5.0" xml:id="index" xml:lang="he" xmlns="http://docbook.org/ns/docbook" xmlns:xlink="http://www.w3.org/1999/xlink">
-  <info>
-    <title>האפיפיור מת ביום ראשון</title>
-    <author xml:lang="en">
-      <personname>
-        <firstname>Shlomi</firstname>
-        <surname>Fish</surname>
-      </personname>
-      <affiliation>
-        <address>
-          <email>shlomif@iglu.org.il</email>
-          <uri type="homepage" xlink:href="http://www.shlomifish.org/">Shlomi Fish's Homepage</uri>
-        </address>
-      </affiliation>
-    </author>
-    <copyright xml:lang="en">
-      <year>2009</year>
-      <holder>Shlomi Fish</holder>
-    </copyright>
-    <legalnotice xml:lang="en">
-        <para>
-
-                <!--Creative Commons License-->
-                This work is licensed under the <link xlink:href="http://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0/">Creative
-                    Commons Attribution Share-Alike 3.0 License</link> (or at
-                your option any greater version of it).
-
-                </para>
-    </legalnotice>
-    <revhistory>
-      <revision>
-        <revnumber>3012</revnumber>
-        <date>07 October 2009</date>
-        <authorinitials>shlomif</authorinitials>
-        <revremark>
-                    Converted from OpenOffice.org to DocBook/XML 5.0.
-                </revremark>
-      </revision>
-    </revhistory>
-  </info>
-  <section xml:id="chapter-monday">
-    <info>
-      <title>חלק 1: יום שני</title>
-    </info>
-    <para/>
-    <para>
-        האפיפיור מת ביום ראשון.
-        </para>
-    <para/>
-    <para>
-
-       לרייצ'ל סאות'רן זה לא הפריע. היא אומנם הייתה קתולית למחצה, אך אילו
-       שאלת אותה אם אלוהים אכן קיים היא הייתה עונה: "גם אם הוא קיים, הוא לא היה
-       מצפה שנאמין בו." ומובן שלא הייתה קונה חלוקה מלאכותית שלו לשלושה חלקים,
-       גם אילו האמינה שהוא קיים. וכך היא הלכה בדרכה לעבודה שלה ביום שני שנראה
-       לה כמה שעתיד להתחיל שבוע טיפוסי לחלוטין בחייה של רווקה אמריקאית בשנות
-       ה-20 לחייה.
-
-        </para>
-    <para/>
-    <para>
-
-       היא לא הרבתה להודות בכך, אבל יום שני היה היום החביב עליה ביותר בשבוע
-       (היא הכי שנאה את יום רביעי). לא שהיא לא אהבה את סוף השבוע. אבל היא אהבה
-       את עבודתה מספיק כדי להעריך את ההתחלה של ימי החול בהם עבדה. אותו הדבר היה
-       גם כשלמדה, אלא שעכשיו אהבה אותו יותר, משום שהיא העדיפה עבודה על פני
-       לימודים.
-
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        גרפיקאית כמו רייצ'ל איננה יכולה להרשות לעצמה לאבד רגע מאותו יום יקר
-       הידוע גם כיום שני. על מנת לתמרן בין ארבע תוכנות שונות (Adobe
-       Illustrator, Adobe Photoshop, Corel-Draw  ו – The GIMP), על מה שהיה
-       כדבריה "אותו תרוץ למערכת הפעלה הידוע גם כ-Windows 98" דרושה מידה רבה של
-       סבלנות וסובלנות. לרייצ'ל היה חסך די רציני בשתי תכונות אלה, אבל מה לעשות
-       שהיא בעצם אהבה גרפיקה. אבל בביתה היה לה שלל חולצות עם אותו ספק פנגווין
-       ספק ברווז, כדי להביע את תקוותה לימים טובים יותר.
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        בכל מקרה, באותו יום רייצ'ל הספיקה לתפוס אוטובוס מוקדם והגיעה לעבודתה
-       מעט לפני הזמן, ברבע לתשע. היא הניחה את תרמילה, והדליקה את המחשב. היא
-       בדקה דואר אלקטרוני, עברה על רשימת המטלות שלה, ארגנה את סדר היום ואז
-       החליטה לקחת תה צמחים כדי להתחיל את היום על רגל ימין. לכן, ניגשה לפינת
-       הקפה. מעט מעמיתיה היו בפינת הקפה כשהם דנים במה שנשמע כאותו מאורע שקרה
-       אתמול.
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "טוב, לדעתי, לחשמן אברוס יש את הסיכויים הכי טובים להיבחר לאפיפיור
-       חדש." אמר אדם גרינסקי, שהיה גרפיקאי נוסף שעבד בחברה.
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "אני ממש לא בטוחה בזה." אמרה אווה הלוורת, שהייתה מנהלת חשבונות. "גם
-       כשהאפיפיור המנוח נבחר, הרוב חשבו שסיכוייו להיבחר היו קלושים."
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        רייצ'ל ניגשה כדי להכין לעצמה תה שקדים, והדליקה את הקומקום החשמלי, על
-       אף שהייתה כמעט בטוחה שיש בו מספיק מים חמים.
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "אה, רייצ'ל, " פנה אליה אדם, "מי לדעתך יבחר לאפיפיור הבא?"
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "לדעתי, האפיפיור הבא הוא משתנה אקראי פואסוני עם תוחלת של 0.7, כאשר 0
-       הינו החשמן אברוס, אחד הוא ... "
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "האם אי-פעם תפסיקי להדגיש את העובדה שאת בוגרת מדעי המחשב?"
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "הזמן בו אפסיק זאת הוא משתנה אקראי מעריכי עם תוחלת של 5 שנים."
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "מה זאת אומרת?"
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "זאת אומרת שלא משנה כמה זמן עובר, הסיכוי שאפסיק בפרק זמן בעל אורך נתון
-       נשאר קבוע."
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "זה לא נשמע טוב."
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "זה לא." אמרה רייצ'ל כשהיא מרימה את כוס התה שלה. "זה מאוד לא."
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        רייצ'ל ניגשה למחשב שלה, והתחילה לעבוד עליו. הייתה לה תמונה שהייתה
-       צריכה לגמור ב-Illustrator אבל באותו זמן גם קראה את ה-E-mail שלה.
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        לא עבר זמן רב, וניגש אליה אלקס רודמן, נער צעיר, שהחליט לעבוד לפני
-       שהתחיל ללמוד באוניברסיטה ("אם בכלל", כדבריו). הוא היה אחד מאנשי ה-System
-       ורייצ'ל מצאה את זה מאוד נוח להטיל עליו מטלות מזדמנות.
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "גמרתי לכתוב את התסריט שביקשת ממני."
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "אלקס, " השיבה רייצ'ל כשהיא אינה מזיזה את עיניה מהמחשב, "אתה מתוק
-       לאללה."
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "אילו רק הדייטים שלי היו אומרות דבר כזה..."
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "האמן לי שהן עוד יגידו לך את זה. בכל מקרה, מה האורך שלו."
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "אני לא יודע.100, 200 שורות."
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "ובכמה grepים, sortים, mapים ו-joinים השתמשת?"
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "יותר מידי."
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "טוב, שיהיה. תודה בכל מקרה. על כל פנים, אני שנאתי ליספ כשלמדתי
-       באוניברסיטה ולדעתי פרל ירשה אחדים מהמאפיינים הפחות חביבים שלה."
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "אם כך לא תשמחי לשמוח שהשתמשתי ב-eval כדי להדר קצת קוד בזמן
-       ריצה."
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "אוי לא!" אמרה רייצ'ל כשהיא שמה את כפות ידיה על הפנים שלה, "מדוע היית
-       צריך לעשות דבר כזה? נראה לי שהיעוד שלך הוא להיות מתכנת LISP או
-       Scheme."
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "את רוצה שאני אכתוב את התוכנית בצורה שיותר דומה ל-C?"
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "לא, לא חשוב. 'אם זה עובד - אל תיגע בזה'. אין לי מושג מדוע לארי וו'אל
-       החליט שאפשר יהיה לכתוב ב-Perl קוד שדומה לכל שפה אחרת. אני אישית הייתי
-       שמחה אם זה היה פשוט C עם מחרוזות באורך בלתי מוגבל שיכולות להכיל כל
-       תו…
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "ביטויים רגולרים" אמר אלקס.
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "כן, מערכים באורך בלתי מוגבל, וכל הדברים השפויים האחרים."
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "אני דווקא חושב שזה מגניב שאפשר לעשות למבדה קלקולוס ב-Perl."
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "לידיעתך, אפשר לעשות את זה גם ב-C."
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "באמת, איך?"
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "משהו עם מחסנית - אני לא זוכרת את הפרטים המדויקים כי מעולם לא התעמקתי
-       בזה, וזה היה הדבר הראשון ששכחתי אחרי שלקחתי את הקורס. מה שכן, ראיתי
-       מישהו שהשתמש בזה ב-C."
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "באמת, איך היה הקוד שלו?"
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "הלמבדה קלקולוס היה יפהפה."
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "ואיך היה הקוד בתור תוכנית ב-C?"
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "לגמרי לא מובן. בסוף שכנעתי אותו להמיר את זה לקוד סטנדרטי של C. טוב,
-       אני חושבת שכדאי שאתחיל לעבוד קצת, אני כבר אסתדר עם הסקריפט
-       שכתבת."
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "בסדר, להתראות!"
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        "ביי," אמרה רייצ'ל וחזרה לעבודתה.
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        רייצ'ל הספיקה לגמור את התמונה עד לשעה 11:00, ומאז עד ארוחת צהריים
-       הסתובבה בנסיון לקבל עבורה משוב מחבריה לעבודה. זה לא היה פשוט, משום שלכל
-       אחד היתה דעה שצריך לשנות שם משהו שונה לחלוטין. רייצ'ל קראה למיני-כינוס
-       כדי לדון במה צריך לעשות על מנת לתקן אותה וכתוצאה מכך נדמה היה שחוסר
-       ההסכמה רק גבר. אבל אז הגיע הזמן לארוחת צהריים.
-    </para>
-    <para/>
-    <para>
-        לפעמים רייצ'ל הצטערה על כך שלא עבדה בתור מתכנתת, ששם המתכנתים העמיתים
-       שמחו שבכלל יש קוד שמתקמפל ועובד. "טוב," היא אמרה לעצמה, "גם אם אמאס לי
-       לחלוטין מגרפיקה, תמיד אוכל למצוא עבודה כמתכנתת. לפחות כרגע." היא נהגה
-       להסתכל במודעות הדרושים בעיתון ורובן לא היו בשביל גרפיקאים.
-    </para>
-    <para/>
<