Commits

Shlomi Fish committed d3190e1

[Pope] [to-English] Continue the translation.

Comments (0)

Files changed (1)

lib/fiction-xml/txt/The-Pope-Died-on-Sunday-english.txt

 She used to look at the job adverts in the newspaper, and most of them
 were not for graphic artists.
 
-רייצ'ל הספיקה לגמור את התמונה עד לשעה 11:00, ומאז עד ארוחת צהריים
-הסתובבה בנסיון לקבל עבורה משוב מחבריה לעבודה. זה לא היה פשוט, משום שלכל
-אחד היתה דעה שצריך לשנות שם משהו שונה לחלוטין. רייצ'ל קראה למיני-כינוס
-כדי לדון במה צריך לעשות על מנת לתקן אותה וכתוצאה מכך נדמה היה שחוסר
-ההסכמה רק גבר. אבל אז הגיע הזמן לארוחת צהריים.
+That day, Rachel decided to go for lunch with Alex, Betty Pierce, who was
+also a graphic artist, as well as Angela Cronman, who was a secretary in
+the company. They decided to go to a nearby Chinese restaurant, which not
+only was cheap, but also served pretty good food.
 
-לפעמים רייצ'ל הצטערה על כך שלא עבדה בתור מתכנתת, ששם המתכנתים העמיתים
-שמחו שבכלל יש קוד שמתקמפל ועובד. „טוב,“ היא אמרה לעצמה, „גם אם אמאס לי
-לחלוטין מגרפיקה, תמיד אוכל למצוא עבודה כמתכנתת. לפחות כרגע.“ היא נהגה
-להסתכל במודעות הדרושים בעיתון ורובן לא היו בשביל גרפיקאים.
+Rachel insited on eating with chopsticks, and she also noticed that Alex
+used to do so as well. The two other women ate using a fork and a knife.
 
-באותו יום, החליטה רייצ'ל לצאת לארוחת צהריים עם אלקס, בטי פירס, שגם היא
-הייתה גרפיקאית, וכן אנג'לה קרונמן שהייתה מזכירה בחברה. הם החליטו ללכת
-למסעדה סינית, קרובה, שלא רק שהייתה מאוד זולה, אלא הייתה גם די טובה.
+“I got a chance to look at your script.” Rachel told Alex as the awaited
+for the arrival of the main course.
 
-רייצ'ל התעקשה לאכול עם מקלות סיניים וכך היא התרשמה שנהג גם אלקס. שתי הנשים האחרות נהגו לאכול עם סכין ומזלג.
+“And-?” Alex said expectedly.
 
-„יצא לי להסתכל על התסריט שלך.“ אמרה רייצ'ל לאלקס כשחיכו לבוא המנה
-העיקרית.
+“I have seen easier to understand programs in Scheme that used all the bad
+things you used: eval, mappings, filters, accumulators, etc.”
 
-„ו-?“ אמר אלקס בציפיה.
+“I see. Perl is not supposed to be easier to understand than Scheme.”
 
-„ראיתי תוכניות יותר מובנות ב-Scheme שהתשמשו בכל הדברים הגרועים שאתה
-השתמשת: eval, מיפויים, פילטרים, אקומולטורים וכו.“
+“That’s right. But when I write something in Perl or in a different programming
+language, I try to think of the people who read it. Thus, I very rarely call
+my variables ‘a’, ‘b’, ‘i’ or ‘j’, and even if they are one or two-letter
+variables, I add a note that tells me what the letter signifies. I am lucky
+that, in your case, I knew what the script is supposed to do, or else I
+completely won’t have understood it.”
 
-„טוב. פרל לא אמורה להיות יותר מובנת מ-Scheme.“
-
-„נכון. אבל כשאני כותבת משהו בפרל או בשפת תכנות אחרת, אני משתדלת לחשוב
-על האנשים שקוראים אותה. למשל, אני לעיתים רחוקות מאוד קוראת למשתנים שלי
-a, b, i  או j, וגם אם אלה משתנים בני אות אחת או שתיים, אני מוסיפה הערה
-שאומרת מה משמעות האות. מזל שאצלך, ידעתי מה הסקריפט צריך לעשות, אחרת ממש
-לא הייתי מבינה אותו.“
-
-„אני לא מניח שהרגלים כאלה רוכשים כשלומדים מדעי-המחשב באוניברסיטה?“ אמר
-אלקס.
-
-„לצערי, מטרת לימודי המחשבים באוניברסיטה היא ללמד אותך דברים שונים
-לחלוטין. כמו איך לממש עץ בינרי מאוזן, או איך לכתוב תוכנית שמחשבת מכפלה
-של שני מספרים בלמבדה קלקולוס, או איך לכתוב מהדר. או עוד אלף דברים
-אחרים שב-90% מהמקרים לא תצטרך להשתמש בהם. וב-10% מהמקרים הנותרים, אני
-בטוחה שמהנדסי חשמל, או פיסיקאים או אנשים ללא כל הכשרה אקדמית היו יכולים
-להצליח בכך לא פחות.“
-
-„אבל, לכתוב תוכנית בצורה קריאה, מובנית, ברת-הרחבה, וחוצת-מערכות
-לא.“, אמר אלקס.
-
-„אמת ויציב. אני לא יודעת אם יותר הזקתי או הועלתי לשותף שלי ב'מבוא
-למדעי המחשב', שהיה קורס המבוא לתכנות אצלנו בפן סטייט. [Penn. State] כל
-רעיון שהיה לו איך לכתוב תוכנית היה עובד, אבל היה פשוט לא קביל, מנקודת
-מבט של מתכנת מנוסה. אין לי מושג איך אנשים ניגשים לאוניברסיטה לפני שהם
-התנסו בתכנות בעצמם.“
-
-„רייצ'ל יקירתי, “ אמרה בטי, „את סיפרת לנו די והותר על איך את ואחיך
-הייתם האקרים רציניים בזמנכם.“
-
-„אם את קוראת למי שתכנת בבייסיק וב-C++ של 16 סיביות – ללא בסיס-נתונים
-SQLי, ללא מערכת הפעלה עם ריבוי משימות תקין, ללא ידע גדול כל-כך במתמטיקה,
-ועם מערכים ו-structים בתור מבני-הנתונים היחידים – האקר, אז כן – שיחקנו
-אותה בגדול. וזה היה עוד בסדר לעומת מה שביל גייטס עשה בצעירותו. אבל בימי
-הלינוקס הטרופים האלה, ההתנסויות שלי ושל אח שלי בצעירותנו הם כבר מזמן
-depreciated, כמו שאומרים.“
-
-„וזאת הסיבה שנהיית גרפיקאית?“
-
-„לא, אני פשוט אוהבת גרפיקה ולצייר באופן כללי, כך שמצאתי את העבודה הזאת
-כדי לדחות את הבלתי-נמנע.“
-
-„שזאת עבודה בעמק הסיליקון?“
-
-„משהו כזה. “ אמרה רייצ'ל וניגשה לאכול את האוכל שלה שהגיע סוף כל
-סוף.
-
-אחרי ארוחת צהריים, רייצ'ל שיחקה משחק אחד של פריסל, ועבדה על משהו חדש,
-הפעם ב-GIMP. אחרי שכולם חזרו מארוחת צהריים, היא קראה שוב פעם
-למיני-כינוס והפעם רשמה את ההערות של כולם, וחילקה אותם למה בדיוק הם לא
-אהבו בשרטוט. אז היא הביא אותם לדון בכל נושא בנפרד ובסוף השתררה הסכמה
-רחבה על מה בדיוק צריך לשנות בו. היא ניגשה לעשות זאת.
-
-כשרייצ'ל גמרה לעבוד על השינויים הייתה זו בערך השעה שבה נהגה ללכת
-הבייתה, והיא החליטה לדחות את הגשת המוצר הסופי לממונה עליה, למחרת. היא
-כיבתה את המחשב שלה, ויצאה מהקומפלקס של החברה בה עבדה.
-
-כאשר היא הגיעה לבניין בו גרה, ועלתה במדרגות לדירה שלה היא ראתה את השכן
-שלה, קליף, מדבר עם גבר אחר. היא די חיבבה את קליף ולכן עצרה כדי לראות במה
-מדובר.
-
-„רייצ'ל“ קרא קליף כשהתקרבה לשם. „תכירי בבקשה את גרג, חבר שלי
-מהאוניברסיטה, שלפני זמן לא רב עבר למילווקי בשביל עבודה חדשה.“
-
-„נעים מאוד להכיר אותך, גרג. “ אמרה רייצ'ל והסתכלה בו. לגרג היה שיער
-שחור חלק, עיניים חומות, ופנים מאוד מעניינות. די חתיך, לפחות לטעמה של
-רייצ'ל.
-
-„לי קוראים רייצ'ל סאותרן, אני גרה למעלה, בדירה 6 ב'. אני למדתי מחשבים באוניברסיטה אבל אני עובדת כגרפיקאית.“
-
-„נעים מאוד להכיר אותך מיס סאות'רן.“
-
-„רייצ'ל. קרא לי רייצ'ל. “ אמרה רייצ'ל והוסיפה, „במה אתה עוסק,
-גרג?“
-
-„אני מהנדס אזרחי. אין יותר מידי כמוני, אבל כמוני בדיוק יש רק
-אחד.“
-
-„ובמה אתה הולך לעבוד?“
-
-„אני הולך לעבוד בעירייה של מילווקי כמהנדס תשתיות מים.“
-
-„נשמע מעניין.“ אמרה רייצ'ל על אף שזה לא נשמע לה כל-כך מעניין והוסיפה
-„שמע, אם אתה לא עסוק מחר בערב, מה דעתך לצאת ביחד איתי לפגישה?“ רייצ'ל לא
-האמינה שהיא הצליחה להגיד את זה במשפט אחד.
-
-גרג חשב על זה לרגע, „בסדר גמור. את הכתובת אני יודע משום שהגעתי לכאן
-בכוחות עצמי. אז מחר.“
-
-„או. בי. קיי. בי. להתראות לשניכם.“ אמרה רייצ'ל, אך כשניגשה ללכת הבחינה
-שבתוך כיסו של גרג ביצבץ משהו שנראה כמו Palm Pilot.
-
-„זה פאלם במקרה? “ אמרה כשהיא מצביעה על כיסו.
-
-„כן, מדוע?“
-
-„אתה לא מתכוון לרשום שם את הפגישה במקרה?“
-
-„לא, אני לא שוכח דברים כאלה.“
-
-„שיהיה. “ אמרה רייצ'ל, „ להתראות קליף ואני אראה אותך מחר גרג.“
-
-והיא עלתה במדרגות.
-
-באותו הערב רייצ'ל עלתה על האינטרנט ודיברה ב-IRC. היא פגשה שם את אחת
-מהמכרות האלקטרוניות שלה, שהזדהתה בכינוי „Cruella“. הן נקלעו לשיחה על
-המאורעות שקרו לרייצ'ל באותו יום.
-
-„ואז כשחזרתי הבייתה פגשתי בחור.“ אמרה רייצ'ל בצ'אט.
-
-„באמת? ומה קרה?“
-
-„הזמנתי אותו לצאת איתי מחר.“
-
-“You rule, girlfriend!‎” , „בכל מקרה, מה הוא עושה?“
-
-„מהנדס תשתיות מים לפי מה שהבנתי.“
-
-„משע ... עמם. ואיך הוא נראה?“
-
-„די טוב, לדעתי.“
-
-„אכלה.“
-
-„בכל מקרה, דבר אחד מטריד אותי – היה לו פאלם פיילוט אבל הוא לא השתמש בו
-כדי לרשום את מועד הפגישה.“
-
-„ומה רע בזה?“
-
-„לא יודעת, אולי הוא ישכח. או שהוא כבר ייעשה יותר מידי תלוי במכשיר הזה
-עד אז.“
-
-„Get a life!“
-
-„זה בדיוק מה שאני עושה. :-|==>“
-
-</s>
-
-<s id="chapter-tuesday">
-
-<title>חלק 2: יום שלישי</title>
-
-כאשר רייצ'ל נסעה באוטובוס באותו בוקר של יום שלישי, היא נקלעה לשיחה
-מעניינת עם אדם שחור שלבש אומנם בגדים פשוטים אך לפחות לפי מה שאמר, היה די
-עשיר.
-
-„ואם-כך מדוע אתה עדיין נוסע באוטובוס?“ אמרה לו רייצ'ל.
-
-„דבר ראשון, אני עדיין מרגיש קצת נאמנות לאוטובוסים בהם נסעתי בתקופה בה
-הייתי עני. שנית, ויותר חשוב, אני שונא את הקונספט שתהיה לי מכונית פרטית.
-זה פשוט יותר מידי טרחה.“
-
-„אמן.“ הוסיפה רייצ'ל, שלא התכוונה לרכוש מכונית פרטית לפחות עד שיהיו לה
-ילדים. „בכל מקרה, “ הוסיפה „אתה חיית בשכונות העוני במשך צעירותך ועבדת
-בתחילת דרכך בעבודות קשות עם שכר מאוד נמוך – הנה אתה עכשיו מיליונר ומעסיק
-אנשים אחרים. איך עשית את זה?“
-
-הכושי, שביקש שרייצ'ל תקרא לו מר ניימן אמר „המפנה בחיים שלי הגיע
-כשהבנתי מה התשובה לשאלה.“
-
-„איזו שאלה?“
-
-„השאלה.“
-
-„שאלת החיים, היקום והכל?“
-
-„כן.“
-
-„ומה השאלה הזו?“
-
-„מי האיש החזק [=powerful] ביותר בעולם?“
-
-„מי האיש החזק ביותר בעולם?“
-
-„כן.“
-
-„לא יודעת. ביל גייטס, נשיא ארה"ב, מי שיהיה האפיפיור החדש. לינוס
-טורבלדס.“
-
-„לא, לא, לא ולא.“
-
-„אז מי?“
-
-„את זה תצטרכי לגלות בעצמך. הנה התחנה שלי. להתראות מיס סאות'רן.“
-
-„ביי“ השיבה לו רייצ'ל ואז מר ניימן ירד מהאוטובוס. רייצ'ל נשארה יושבת
-בכסאה לזמן מה מהרהרת ואז הגיעה התחנה שלה. היא ירדה מהאוטובוס.
-
-רייצ'ל הלכה ברחוב ולפתח שמה לב שהיא הולכת מאחורי איש שעישן. כל העשן
-הגיע אליה מה שהפריע לה מאוד. לכן, היא התחילה לרוץ, עקפה את האיש וחזרה
-למהירות הליכה רגילה. „מזל שאני לעולם לא נועלת עקבים.“ חשבה לעצמה.
-
-היא הגיעה למקום עבודתה ושוב פעם הניחה את התרמיל שלה ליד המחשב שלה,
-ונכנסה למחשב. היא שלחה את מה שהכינה יום קודם לכן לממונה אליה בדואר
-אלקטרוני, ואז ניגשה לעבר השולחן שלו.
-
-„לא רע...“ הוא אמר לה, „סתם, זה מאוד נחמד.“ ואז הוא נתן לה מספר מטלות
-חדשות לעשות. רייצ'ל חזרה לשולחנה.
-
-רייצ'ל אי פעם תהתה אם אי פעם הדרישה ליצירות גרפיקה תגיע לרוויה, וכבר
-לא יצטרכו גרפיקה חדשה. או שמא המטלות שלה היו כמו ראשי הידרה שכל פעם
-שנכרת אחד, צומחים שלושה במקומו. ברגע שלקוח היה מרוצה מלוגו מסוים, הוא ביקש
-לשלב גרסאות שלו בנייר מכתבים, באתר הבית של החברה שלו, בכרטיסי הביקור של
-החברה, בעלונים של המוצרים, וכן הלאה. זה דרש עוד ועוד עבודה.
-
-רייצ'ל שמחה שתמיד יהיה לה מה לעשות כך, אבל תמיד רצתה מרווח מחייה מרגע
-שסיימה משימה עד שהתחילה משימה חדשה. זה תמיד היה קשה להתחיל דבר חדש אחרי
-שמשהו אחר סוים, משום שהרגשת ההצלחה נהגה לשכר אותה.
-
-מלבד זאת יום העבודה היה מחוסר מאורעות. ארוחת הצהריים עברה ללא הרבה
-שיחה, ורייצ'ל הרגישה שהיא הספיקה די הרבה באותו יום. היא עזבה את העבודה
-בשעה הרגילה, כשהמטלות שהייתה צריכה לבצע מבוצעות פחות או יותר בחציין. היא
-לקחה את האוטובוס לביתה, והגיעה מספיק מוקדם כדי להספיק לרכב על אופניים,
-מה שאהבה מאוד וציפתה לו בקוצר רוח.
-
-במדרגות פגשה רייצ'ל את קליף עוד-פעם כשהוא מלווה בגבר שנראה כבן 30 או
-40, בעל שפם וזקן, שנראה לה מוכר מאיזה שהוא מקום.
-
-„הי.“ אמרה רייצ'ל.
-
-„הי, “ אמר קליף, „הכירי את רודולף אייזנברג. אם השם לא מוכר לך אז תדעי
-שהוא מעצב אופנה גרמני, ואל תגידי לו את זה בפנים אבל הוא גם בעל שם
-עולמי.“
-
-„אה, כן, שמעתי את השם מתישהו.“
-
-„למעשה, אני ארכיטקט בהכשרתי, אבל גיליתי לאחר זמן מה שהשגעון שלי התאים
-יותר לעיצוב אופנה. זה קרה כשעזרתי לחבר שלי, שהוא מעצב אופנה Full-Time
-לעצב את הקולקציה שלו, והוא התעקש לשים את השם שלי לידו. והעובדה היא שיש
-מספיק אנשים שהם בעל טעם כזה שהם קונים את הבגדים שלי, מה שמאשש את ההנחה
-שלי שאני אינני האדם הבלתי-שפוי היחיד ביקום.“
-
-„אמן.“ אמרה רייצ'ל.
-
-„חוץ מזה, “ הוסיף קליף, „הוא גם גאון ומסרב להודות בכך.“
-
-„אני לא גאון ואני לא מסרב להודות בכך.“
-
-„בכל מקרה,“ אמרה רייצ'ל „מה אתה עושה דווקא בבניין הזה?“
-
-„מר קרטר כאן עוזר לי להעלות משהו שהוא הצגה שלמעשה תציג את הבגדים שלי.
-מעין הצגת-אופנה.“
-
-„אחלה רעיון!“ אמרה רייצ'ל. היא תמיד חשבה שתצוגות אופנה היו משעממות
-תקנה.
-
-„אם זה רעיון טוב, זאת כבר שאלה אחרת. אבל זה ללא ספק רעיון משוגע ולא
-שגרתי עד כדי-כך שאני בטוח שהגיתי אותו בעצמי. האמיני או לו, אבל זה בא לי
-בחלום שבו במקום ללכת על המסלול הדוגמניות והדוגמנים התחילו לדבר אחד עם
-השני ולספר חוויות שקרו להם בעבר הקרוב שלהם. אני התעוררתי מהחלום ואחרי
-קצת עיבוד מחשבתי, חשבתי על הרעיון שסיפרתי לך.
-
-גם מבחינה לוגיסטית זה עשוי לעבוד מצויין משום שחלק גדול מהדוגמנים
-והדוגמניות בימנו רוצים להיות שחקנים. או להפך. כך, שגם שחקנים שרוצים
-להיות דוגמנים, או דוגמנים שרוצים להיות שחקנים, או מי שרוצה להיות או זה
-או זה, או את שניהם יוכל למצוא מקום בהצגה כזאת. מושלם.“
-
-„כן, זה בהחלט עשוי לעבוד. היכן אתם מתכוונים שההצגה תתקיים?“
-
-„ממש כאן!“, השיב אייזנברג. „זאת אומרת, בגן הקרוב לכאן. אני רוצה לעשות
-זאת באחד הפרברים כדי לשוות לזה פרופיל נמוך יחסית. פשוט זאת מעין חזרה (אם
-כי מול קהל) של ההצגה לפני הופעה עם פרופיל יותר גבוה בניו-יורק.“
-
-„מעניין... “ אמרה רייצ'ל. „אז מתי היא תתקיים?“
-
-„במוצאי יום ראשון.“
-
-„המממ...  טוב, אני חושבת שאצא לרכב על אופניים, ויש לי גם פגישה יותר
-מאוחר, עם חבר של קליף כאן.“
-
-„אה, לא שכחת!“ אמר קליף.
-
-„לא, “ אמרה רייצ'ל והסמיקה.
-
-אחרי שרייצ'ל רכבה על אופניים באותו יום, היא ניגשה להתכונן לפגישה.
-אנשים בסביבתה של רייצ'ל (גברים ונשים כאחד) תיארו את רייצ'ל כ„חמודה“,
-„חיננית“, „מקסימה“ וכו: „את נראית נפלא!“, „את נראית מהמם!“, וכו. רייצ'ל
-לא האמינה שהיא יפה, ולמרות זאת בילתה זמן רב ברחצה, הצתחצחות, התאפרות,
-התלבשות והתאבזרות כדי לשוות לעצמה מראה שהיה לדעתה יותר נסבל.
-
-כאשר היא הייתה בשלבים האחרונים של ההתארגנות נשמע צלצול בדלת. זה היה
-גרג, כשהוא מוכן ומאורגן לפגישה. „ואאו!“ הוא אמר, „את נראית ממש טוב“.
-רייצ'ל נאנחה בליבה. „תודה, גם אתה נראה ממש נחמד“ וחשבה שהוא עשוי לחשוב
-אותו הדבר. „בבקשה, היכנס.“ אמרה וגרג נכנס לדירה.
-
-גרג שם לב שרייצ'ל נועלת נעלי ספורט. „את לא מתכוונת ללבוש עקבים?“
-שאל.
-
-„אני לעולם לא לובשת עקבים. הן ממש מקשות על ריצה, הליכה, רכיבה אופניים,
-התעמלות ועוד כל מיני פעילויות שאני עשויה לרצות פעם לעשות. אלהים ברא את
-הנשים נמוכות יותר מגברים, והגיע הזמן שנשים ישלימו עם העובדה הזאת. חוץ
-מזה זה חלק מפילוסופיה גורפת שלי.“
-
-„איזו פילוסופיה?“
-
-„אני לא לובשת עקבים, לא מפחדת מחרקים ועכברים, אין לי חורים באוזניים,
-ואני האקרית (לא קראקרית בבקשה!) מדופלמת של מחשבים. אין לי חוש טכני טוב,
-אבל אני מזמינה טכנאים לתקן דברים בבית מהכסף שאני מרוויחה. תחי העצמאות
-הנשית!!“
-
-„מדהים.“ אמר גרג ומחה כפיים, „דרך אגב, אני יודע לתקן דברים מכניים
-וכיוצא באלה – אבל אני כמעט ולא מבין במחשבים.“
-
-„אז יכול להיות שנהיה זוג מושלם. “ אמרה רייצל, „בכל מקרה, עדיין לא
-גמרתי להתכונן, אז בינתיים אתה יכול לשבת על הספה ולהרגיש בבית“.
-
-„תודה. אני אחכה. אני מבין שאת עדיין מאמינה שאשה צריכה
-להתייפות.“
-
-„כן. אני לא מוצאת תכונה נשית זאת אי-רציונלית כלל.“ והיא חזרה
-לאמבטיה.
-
-זמן מה לאחר מכן, כשרייצ'ל עמדה בדיוק לשים עגילים על אוזניה נשמע צלצול
-בדלת. „עוד מישהו?“ חשבה רייצ'ל וצעקה „אני אענה.“.
-
-רייצ'ל ניגשה לפתוח את הדלת כשהיא עדיין שמה את אחד מהקליפסים של העגילים
-על אוזנה. כאשר פתחה את הדלת ראתה את קייטי אדאמס, שהייתה חברתה הטובה
-ביותר, לפחות מאז שרייצ'ל עברה למילווקי. קייטי לבשה חיוך רחב על שפתיה,
-שאצל רייצ'ל עשה רושם כמלאכותי מעט.
-
-„היי“, אמרה קייטי, „את נראית נפלא.“
-
-„תודה. “ אמרה רייצ'ל , „גם את.“ על אף שקייטי הייתה לבושה בסגנון פשוט
-יותר.
-
-„שמעי, “, היא המשיכה, „את קצת...“.
-
-„כן, מן הסתם, יש לך פגישה היום, הייתי צריכה לדעת... זה לא שכל יום את
-נראית כל-כך טוב...“.
-
-„מן הסתם, “ אמרה רייצ'ל – היא העמידה פנים שמה שקייטי אמרה לא העליב
-אותה.
-
-„פשוט לי יש איזו בעייה קטנה, ורציתי להיעזר בך.“
-
-„אוקיי, מה בדיוק הבעייה?“
-
-„זה בקשר לחבר שלי...“
-
-„מי? רוג'ר?“ רייצ'ל התקשתה לזכור את שמות החברים של קייטי, אבל היא
-הייתה עם רוג'ר כבר זמן רב, והיא דיברה עליו ללא הפסקה.
-
-„כן, רוג'ר.“ אמרה קייטי והרחיבה את החיוך שלה.
-
-„מה בקשר אליו?“ שאלה רייצ'ל. היא הרגישה עצבנות, אבל קיוותה שהיא לא
-החצינה עובדה זאת.
-
-„אממ... כן רוג'ר... זה פשוט שהוא...“
-
-„כן?“ אמרה רייצ'ל.
-
-„הוא נטש אותי!“ קראה קייטי והתחילה לבכות.
-
-רייצ'ל לא החשיבה את עצמה כאדם שפוי. אבל, לדעתה אילו כל האנשים היו כמו
-החברה שלה, היא הייתה נחשבת לאדם השפוי ביותר בעולם. כך שהתנהגות כזו הייתה
-מוכרת לה. על כל פנים, היא קרבה את חברתה אליה כדי שזו תוכל להשעין את ראשה
-על כתפה של רייצ'ל.
-
-„זה היה כל-כך פתאומי... ולא צפוי... אני חשבתי שהכל הולך אצלנו בסדר. את
-יודעת מתי קיימנו יחסי-מין בפעם האחרונה?“
-
-„לא, “ אמרה רייצ'ל, „וזה יותר ממה שאני צריכה לדעת. בכל מקרה, זה בסדר -
-דברים כאלה קורים לפעמים.“
-
-„זה קל בשבילך להגיד, אותך לא נטש אף פעם חבר שלך.“
-
-„ממש לא.“ אמרה רייצ'ל בליבה.
-
-„מה קורה כאן?“, נשמע קולו של גרג מכיוון הטרקלין, כשהוא בא
-לכיוון הדלת.
-
-„שום דבר,“ אמרה רייצ'ל, „פשוט קייטי כאן…“ ואז היא שמה לב שקייטי
-הביטה לכיוון גרג והבעת פניה השתנתה בהדרגה.
-
-„כן, פשוט נפרדתי מחבר שלי היום“, אמרה קייטי בעליזות כשהיא עוקפת את
-רייצ'ל כדי ללחוץ את ידו של גרג, „זה שום דבר באמת, אני מרגישה בסדר“.
-רייצ'ל אמרה בליבה „מה, לעזאזל?“, ואז הביטה בקייטי אומרת „אה, הרשה לי
-להציג את עצמי - קייטי אדמס. קרא לי קייטי.“ ולחצה את ידו של גרג בשתי
-ידיה.
-
-„גרג.“ אמר גרג בהבעת פנים שרייצ'ל פירשה כבין נבוך למשועשע. „אני מצטער
-לשמוע עליך ועל החבר שלך.“
-
-„אה, זה שום דבר, “, אמרה קייטי, „בכל מקרה אני מתארת שרייצ'ל ואתה
-מתכוונים ללכת לפגישה, אז לא אפריע לכם. אני בטוחה שרייצ'ל לא תרצה
-שאצטרף אליכם.“
-
-„אם להיות כנה,“, אמרה רייצ'ל, „אין לי בעייה עם זה.“ (ואז חשבה בליבה
-„מדוע הייתי צריכה לומר את זה?“)
-
-„גם מבחינתי זה בסדר.“ אמר גרג והביט לכיוונה של רייצ'ל במבט משועשע.
-
-„הו, תודה לשניכם.“ אמרה קייטי כשהיא מסדרת את פניה. לרייצ'ל היה נדמה
-שקייטי מאושרת מכל העניין.
-
-„טוב, נלך?“ אמרה רייצ'ל, „צריך להזמין מונית או משהו כזה?“
-
-„כן,“ אמר גרג, „היכן יש טלפון?“ והוא הוציא את הפאלם פיילוט שלו מכיסו.
-
-הם הזמינו מונית ובינתיים קייטי סיפרה לגרג על עצמה ועל מה שקרה איתה
-ועם רוג'ר כשרייצ'ל מנסה להשחיל מילה. זה חזר על עצמו גם במונית.
-רייצ'ל תהתה מה נהג המונית חשב על כך שבחור ושתי בחורות נסעו
-במונית למסעדה מפוארת, וזאת שהייתה לבושה בפחות
-הידור היא זאת שדיברה עם הבחור כל הזמן. אז היא הגיעה למסקנה שללא קשר
-למה שנהג המונית חשב, מה שלא עניין אותה יותר מדי, הרי שלדעתה הסיטואציה
-הייתה מביכה ולא נוחה עבורה. ככל שלרייצ'ל היה אכפת מקייטי, היא תהתה אם
-זה היה נכון שתהרוס לה את הפגישה הראשונה עם בחור שעשה עליה רושם טוב.
-
-הם הגיעו לבסוף למסעדה, והתיישבו שם. קייטי וגרג המשיכו לדבר ורייצ'ל ביקשה
-מהמלצר זמן לפני שיזמינו. כך עבר זמן רב.
-
-„אז אמרת שאתה מהנדס תשתיות מים וביוב. יש משהו חדש שם?“ שאלה קייטי.
-
-„חדש? כן, תמיד יש משהו חדש. “ אמר גרג, „למשל, לאחרונה קראתי במאמר שנכתב באחד העלונים
-של הנדסה אזרחית, על כך שהם ביצעו שינוי מסיבי בתשתית בחלק ניכר מהעיר,
-וניתקו כל איזור מהאספקה רק פעם אחת ולא יותר משעתיים. הם השתמשו בתוכנית מחשב
-כדי לתכנן את הסדר, וזה עבד כמעט לחלוטין לפי התוכנית?“
-
-„באמת?“, אמרה קייטי, „רייצ'ל, תוכניות מחשב הן ההתמחות שלך…“ („תודה שאת סוף כל סוף
-משתפת אותי“, חשבה רייצ'ל) „…, כיצד את חושבת שהתוכנית הזאת עבדה?“
-
-„לא יודעת,“ אמרה רייצ'ל, „, אני משערת שזה משהו שקשור לתורת הגרפים, אבל אני לא מתמצאת
-במאפיינים של המצב.“
-
-„תורת הגרפים…האמת - אני לא בטוחה מה זה. גרג, אולי תסביר לקייטי את המגבלות והיא
-כבר תפתח אלגוריתם או איך שקוראים לזה? בעצם לא, אני לא אבין מזה כלום.“
-
-„כן,“ אמרה רייצ'ל, „זה עלול להוציא אותך מחוץ לשיחה.“ („מה שעשוי שלא להיות דבר רע“, היא חשבה.)
-
-„בכל מקרה,“ אמרה קייטי, „אני צריכה ללכת לשירותים כרגע, אז תסלחו לי.“
-והיא קמה ועזבה את שניהם והלכה לשירותים.
-
-„טוב, “אמר גרג במבט משועשע, „על מה את רוצה לדבר?“
-
-רייצ'ל חשבה קצת ואמרה לגרג: „בעצם, גם אני צריכה לשירותים.
-אני חושבת ששכחתי לסדר משהו בבית.“
-
-„בסדר, “, אמר גרג, „אני אחכה כאן.“
-
-רייצ'ל ניגשה לשירותים, פתחה את הדלת וראתה שם את קייטי מסדרת את פניה. רייצ'ל
-ניגשה אף היא לעשות זאת. „גרג הוא מאוד נחמד.“, אמרה קייטי, „אני נהנית מכל רגע.“
-
-„כן, גם אני“, אמרה רייצ'ל ללא התלהבות יתרה.
-
-קייטי עשתה רושם שהיא מאכלת את מה שרייצ'ל אמרה ואז אמרה „לא עושה רושם שאת
-נהנית כל כך. יש בעייה?“
-
-„את רוצה שאני אהיה כנה איתך?“ אמרה רייצ'ל?
-
-„כן, ברור, אנחנו הרי חברות.“ אמרה קייטי.
-
-„אוקיי, אבל לדעתי את לא תרצי לשמוע את מה שאני הולכת לומר.“
-
-„מדוע לא? תמיד אומרים שתמיד כדאי להיות כנים עם אנשים אחרים.“
-
-„ואם את שואלת אותי“, השיבה רייצ'ל, „מה שאת לא יודעת, לא מזיק לך.“
-
-„האמיני לי שכרגע זה מזיק לי. אז שתפי אותי בבקשה.“ אמרה קייטי בגיחוך.
-
-„טוב, “ אמרה רייצ'ל, „שלא תגידי שלא הזהרתי אותך. “ ,ונאנחה, „אני לא נהנית כל כך,
-מפני שלדעתי התנחלת על גרג, ואת הורסת לי את הפגישה.“
-
-„אני מתנחלת על גרג?!“ קראה קייטי (רייצ'ל פחדה שמישהו ישים לב) „מה, לעזאזל? את בטוחה
-שאת אינך פשוט לא מרוצה מפני שאני מאושרת או משהו כזה?“
-
-רייצ'ל פתחה את פיה כדי לומר משהו, אבל קייטי הפסיקה אותה „כן, אני מבינה עכשיו.
-לא משנה. זאת הפגישה שלך. אני לא אפריע לך יותר מכיוון שאני הולכת. להתראות
-ואני מקווה שתהני מהפגישה. אני יודעת מתי אני לא רצויה.“
-
-קייטי יצאה משם ואז פנתה שוב לכיוון המראה „רגע, אני נראית בסדר?“ אמרה וסידרה את שערה
-בידה, „בעצם זה לא חשוב.“ והלכה משם באופן נמרץ.
-
-רייצ'ל הייתה המומה. „מה בשם הקדוש ברוך הוא קרה כאן?“ היא חשבה לעצמה. היא
-הסתכלה במראה, סידרה קצת את המראה שלה (בכל זאת הייתה זו האמתלה שלה ללכת
-לשירותים), עד שדעתה נחה עליה, ופנתה ללכת משם.
-
-גרג ישב בשולחן, והיה נראה שהוא משועמם. רייצ'ל הצטרפה אליו. „היכן קייטי?“ הוא שאל.
-
-„קייטי?“ שאלה רייצ'ל.
-
-„כן. היכן היא.“ הוא השיב.
-
-„אה, היא הלכה.“ השיבה רייצ'ל.
-
-„אה, אוקיי.“ אמר גרג וחייך, „טוב, אז נמשיך בפגישה? המלצר בא לשולחן ואמרתי
-לו שיחזור כעבור 10 דקות.“
-
-„אין בעייה,“ אמרה רייצ'ל. „מזל שהוא לא שאל <b>מדוע</b> קייטי
-הלכה“ היא חשבה לעצמה.
-
-רייצ'ל חככה בדעתה כיצד להתחיל את השיחה.
-
-„אז כיצד נעשית מהנדס תשתיות?“ שאלה רייצ'ל.
-
-„טוב, מאז היותי קטן רציתי להיות שרברב.“ השיב לה גרג.
-
-„שרברב? ברצינות?“ אמרה רייצ'ל בפליאה.
-
-„כן. מאוד מוזר, אבל מה לעשות – זה מה שרציתי להיות.“ אמר גרג, „ביליתי
-חלק גדול מהחופשים הגדולים בלהיות שוליה לשרברבים ונהניתי מכל רגע. בכל
-מקרה, אחרי שסיימתי תיכון, תכננתי לעבור קורס הכשרה של שרברבות ולסיים
-עניין. אבל אבא שלי ניגש אליי ואמר לי: 'גרג, בני היקר, יש לי, ברוך השם,
-מספיק כסף כדי שתוכל ללמוד את מה שאתה רוצה באוניברסיטה, אז למה שלא תנצל
-את זה. אם תרצה, תוכל להיות שרברב בוגר אוניברסיטה.“
-
-וגרג המשיך „אז הסכמתי איתו, אבל החלטתי ללמוד את הדבר הקרוב ביותר
-לשרברבות: הנדסה אזרחית עם התמחות בהנדסת מערכות מים וביוב. ולמרבה הפתעתי
-הסתבר לי שחלק ניכר מזה היה די מעניין.“
-
-„אז בסוף נהיית שרברב מדופלם?“
-
-„כן, עברתי את הקורס. אבל עדיין קיבלתי תואר ראשון בהנדסה אזרחית וזה מה
-שאני מעדיף לעשות.“
-
-„המממ...“ אמרה רייצ'ל „למצוא שרברב טוב בימינו, ועוד בוגר אוניברסיטה, זה
-קשה.“
-
-„טוב, אני לא יכול להעיד על עצמי שאני שרברב טוב. אין הנחתום מעיד על
-עיסתו.“ השיב לה גרג.
-
-„גם שרברב רע זה מספיק טוב לצרכים מסוימים.“ אמרה רייצ'ל ונוכחה שגרג
-מתפרץ בצחוק.
-
-המלצר ניגש לשולחן אז וחייך בעקבות הצחוק של גרג. „האם ברצונכם להזמין
-עכשיו?“ הוא שאל.
-
-רייצ'ל הזמינה מרק מינסטרונה למנה ראשונה וסטייק למנה עיקרית, בעוד שגרג
-הזמין מרק מינסטרונה והמבורגר. המלצר רשם את ההזמנה והלך משם.
-
-„טוב, בואי נחזור לשיחה,“ פנה גרג לרייצ'ל, „אמרת שאת אשת מחשבים ועוסקת ב…“
-
-„גרפיקה, כן.“
-
-„אה, יפה. ואת מרוצה?“
-
-„כן, סך הכל.“
-
-„ואיך הגעת לזה?“
-
-„טוב, זה התחיל מגיל צעיר, שבו ההורים שלי קנו לאח שלי ולי מחשב XT וקבעו ששנינו
-חייבים לשבת לידו באותו הזמן ואמרו לנו שכדאי לנו ללמוד לתכנת אותו.
-אז באופן הזה אני ואח שלי למדנו לתכנת בבייסיק כל מיני משחקים ומצגות שונות,
-ואחר-כך למדנו גם שפות אחרות שהיו זמינות שם. לקראת סוף התיכון, התחלנו גם להכיר
-את האינטרנט (במחשב מתקדם יותר), ועכשיו אני כבר נמצאת שם רוב הזמן. גם באוניברסיטה
-הכרתי מערכות יוניקס, ובכללן לינוקס - אפילו כעבודה מקומית על תחנת עבודה - לא כעבודה
-על שרת מרוחק, והגעתי למסקנה שבזה נמצא העתיד של המחשוב הביתי.“
-
-„אני יודע מה זה יוניקס (קצת התעסקתי עם זה באוניברסיטה מן הסתם), אבל לא שמעתי
-על לינוקס.“ אמר גרג.
-
-„טוב, לינוקס זה לשם הפשטות 'יוניקס למחשבי PC', והוא גם בד"כ לא עולה כסף
-וכן גם הקוד זמין תחת רשיון קוד-פתוח. יש לו שם מגניב, וגם סמל חביב של פינגווין
-בשם טאקס (Tux).“
-
-„אוקיי, נחמד. אז מדוע את מתעסקת בגרפיקה?“
-
-„טוב, זה כשרון שרכשתי בעקבות הלימודים שלי באוניברסיטה, שם התנדבתי בעיתונים
-ועלונים שונים ככתבת וכמעצבת. זה מצריך ממני לעבוד עם מערכת ההפעלה חלונות 98 אותה
-אני למדתי לתעב באופן בלתי ייאמן. בזמני החופשי, אני עדיין מתכנתת דברים, וזה
-גם נותן לי יתרון על פני גרפיקאים אחרים שפחות בקיאים ממני בתכנות. סך הכל
-השכר הוא טוב, וגם העבודה מעניינת ונותנת סיפוק אז זה מה שאני עושה כרגע.“
-
-„נחמד.“ ענה גרג.
-
-„אז איך עברו עליך הימים הראשונים בעבודה?“ שאלה רייצ'ל.
-
-„בסדר, אני עדיין שוקד על ללמוד את המערכת של העיר הזאת. היא די מורכבת, אבל
-נתקלתי בדברים יותר גרועים. כפי שאפשר לצפות ממשרד ציבורי, הרי שהמחשב שעומד
-לרשותי לא מתוצר באופן הטוב ביותר, אבל אני מניח שאוכל להתמודד איתו בעבודה
-השוטפת.“
-
-„כן, שמעתי על הסימפטום הזה.“ אמרה רייצל.
-
-„אז אני מבין שיש לך אח?“ אמר גרג.
-
-„כן.“
-
-„מה הוא עושה?“
-
-„הוא כרגע עובד לפני הלימודים באוניברסיטה בתכנות. הוא מסתובב ברחבי
-ארצות-הברית, ועובד במה שמזדמן. הוא מרוצה מכך שהוא משתמש בלינוקס ואני
-מקנאה בו. אבל סך הכל אנחנו ביחסים טובים.“
-
-„יפה מאוד. לי יש שתי אחיות - אחת מבוגרת ממני ואחת יותר צעירה. הצעירה עדיין בתיכון,
-והמבוגרת כרגע עובדת על דוקטורט בבלשנות באוניברסיטה.“
-
-„בלשנות… “ אמרה רייצ'ל „איזה יופי, אני תמיד בעד אנשים ששוקדים על שיפור
-הדיבור והתקשורת שלהם. קראתי במקום כלשהו, שהשפה האנושית היא בראש ובראשונה
-כלי של חשיבה, והפונקציה שלה ככלי תקשורת הוא משני. גם נטען שם שעל-ידי עיוות
-מילים גם מעוותים את המחשבה.“
-
-„כן, זכור לי משהו כזה.“
-
-אז המלצר הביא את האוכל, והשניים ניגשו לאכול.
-
-„אז מה הייתה ההתמחות המשנית שלך באוניברסיטה?“ שאל גרג את רייצ'ל.
-
-„למדתי משחק. אבל אני לא שחקנית - אני רק משחקת אחת כזאת בטלוויזיה.“
-
-גרג התפקע מצחוק. „כן, עושה רושם שיש לך כשרון לבדיחות של לוגיקה.“
-
-„כן, אני טיפוס רציונליסטי.“
-
-„תמיד היית כזאת.“ שאל גרג?
-
-„אספר לך סיפור. “ אמרה רייצ'ל, „כשהייתי בת עשר והייתי פעם אחת עם אבא
-בקניון קרוב לחג המולד, ביקשתי ממנו לעמוד לתור לסנטה קלאוס ולבקש ממנו
-מתנה. הוא לא הרשה לי, ואמר שיסביר לי למה כשנגיע הבייתה.“
-
-„כשהגענו הבייתה,“ היא המשיכה, „ישבנו ביחד על הספה והוא הסביר לי שסנטה קלאוס אינו
-קיים, שהוא דמות דמיונית, ושזה רק איש שמתחפש אליו. 'בקיצור, ' הוא אמר לי,
-'אם את רוצה לבקש מתנה, בקשי ממני. לא בטוח שאסכים, אבל זה עדיין יהיה יותר
-יעיל עבורך מאשר אילו תבקשי זאת מסנטה'. למחרת, התווכחתי עם חברות שלי על כך
-ולבסוף כדי להוכיח את צדקתי, הסתובבתי איתן ברחבי השכונה והראיתי להן שיש
-יותר מסנטה קלאוס אחד בו זמנית.“
-
-„תמיד היית כזאת לוגיקנית?“
-
-„אני נוטה להאמין שהלוגיקניות שלי גברה עם הזמן.
-
-בכל מקרה, מספר ימים לאחר-מכן, ההורים של החברות שלי באו בטענות להורים
-שלי, מדוע הם צריכים לנפץ אשליות 'בלתי מזיקות' כדבריהם כאלה. אבא שלי הגן
-על התנהגותו בכך שאמר שזו אמונה לא-רציונלית, שאין להאכיל בה את הילדים.
-'ומה הייתי אמור להגיד לה אילו היינו יהודים' הוא אמר להם. חלק מההורים
-ניסו לתקן את העוול על-ידי כך שאמרו שיש סנטה קלאוס אמיתי בקוטב הצפוני,
-אבל החברות שלי לא האמינו להם.“
-
-„סיפור נחמד.“
-
-„כן.“
-
-רייצ'ל וגרג סיימו את ארוחת הערב שלהם והזמינו מונית חזרה לביתם. לאחר שהמונית
-עצרה ליד בית-הדירות של רייצ'ל, גרג והיא יצאו החוצה. „טוב,“ אמר גרג, „נהניתי
-הערב מאוד.“.
-
-„אז אני מבינה שקייטי מצאה חן בעיניך.“ אמרה רייצ'ל.
-
-„אני לא מדבר עליה.“
-
-„רגע - לא העדפת אותה על פניי?“
-
-„לא, אני מעדיף אותך.“
-
-רייצ'ל חייכה. „טוב, אני שמחה שהייתה לנו פגישה טובה.“
-
-וגרג אמר: ”גם אני.“. לאחר זמן מה הוסיף: ”טוב, כדאי שאקח את המונית חזרה
-לדירה שלי. המונה פועם.”
-
-“כן, להתראות. נשתמע כבר.”
-
-“להתראות.”
-
-גרג נכנס למונית, שעד מהרה נסעה משם. רייצ'ל נכנסה לבניין ועלתה במדרגות לדירה שלה.
-
-</s>
-
-<s id="wednesday">
-
-<title>יום רביעי</title>
-
-רייצ'ל התעוררה למשמע הפעמון של הדלת. היא קמה מהמיטה, הסתכלה על השעון
-המעורר שלה וראתה שהשעה היא רבע לשש. מי לעזאזל צריך להעיר אותה רבע שעה
-לפני שעת הקימה שלה. היא לבשה מכנסיים וניגשה לפתוח את הדלת.
-
-כשפתחה אותה ראתה את ההורים שלה עומדים מעבר לפתח. „שלום אבא, שלום
-אימא“, היא אמרה וקולה לא הסתיר את מורתה מביקור פתע זה.
-
-„היי מותק, “ אמרה לה אמה, „הרגע הגענו מהמטוס, החלטנו לבקר אותך בעיר
-הזרה שבא העזת לגור.“
-
-„אתם יודעים, יש סיבה שעשיתי את זה...“
-
-„ברור שיש. את מעולם לא פעלת על-סמך דחפים בלבד.“ („ממש לא“ חשבה
-רייצ'ל)
-
-„בכל מקרה, מה נשמע אצלך ומדוע את לא מתקשרת מספיק?“
-
-„אני בסדר, ואני לא מתקשרת מספיק כי אני עסוקה.“ (זה התרוץ הכי טוב שעלה
-על ראשה) „בכל מקרה, עכשיו לא הזמן הכי טוב בשבילכם לבקר.“
-
-„מדוע, יש אצלך מישהו?“ שאל אותה אביה, בלי נימה של רוגז.
-
-„להגיד את האמת לא.“
-
-„טוב, זאת הבעייה שלך.“ אמרה לה אימא.
-
-לדעתה של רייצ'ל היא ירשה את סכום חוסר-השפיויות של הוריה. אביה של
-רייצ'ל למד רפואה אבל אחרי 5 שנים של טיפול בחולים הוא החליט לעבור למחקר.
-הוא עשה כבר תואר שני ושלישי בביולוגיה אך עדיין האמין שהוא רופא בדם.
-אולם, רייצ'ל ואחיה סיפרו תמיד שהוא „מדען“ משום שרופא נראה להם שגרתי
-מידי. אימה של רייצ'ל למדה ביחד עם אביה באוניברסיטה, לתואר ראשון בכימיה,
-אך מאז הולדת רייצ'ל עבדה בעבודות מזדמנות של חצי-משרה שלא היו קשורות
-להכשרתה.
-
-„בכל מקרה, אני עסוקה היום“, אמרה רייצ'ל.
-
--------------------
-
-
-----------------
-
-„אתה יודע,“ אמרה רייצ'ל, „האופי שלך איננו מסתכם למספר שלם.“
-
-„טעות בידך“, ענה רודולף, „אופיי מסתכם למספר היפר-קומפלקסי שלם
-למהדרין.“
-
-„השאלה היא אם הערך המוחלט שלו שלם.“
-
-„לא חשבתי על זה, אבל לדעתי כן.“
-
------------------
-
-„האם תמיד היית כזאת רציונלית?“ שאל גרג?
-
-----------------
-
-„רודולף אייזנברג? את מתלוצצת? הוא חלומי.“
-
-„איך בדיוק הוא חלומי?“
-
-„הוא גאון!“
-
-„גאון שמסרב להודות בכך אך למעשה בטוח שהוא כן גאון.“
-
-„כן, בראיון שקראתי איתו, הוא אמר שהוא בפרוש לא גאון. בכל מקרה, את
-אומרת שהוא עכשיו במילווקי?“
-
-„או לפחות מישהו שהוא טוען שזה הוא.“
-
-„אני חייבת לפגוש אותו.“
-
-„אז בואי לבית שלי ביום ראשון, כי הוא עושה מין כזאת תצוגת אופנה – קו
-נטוי – הצגה, באותו הזמן.“ („למה לעזאזל הייתי צריכה להגיד את זה?“ חשבה
-רייצ'ל לעצמה)
-
-„באמת? תודה. את החברה הכי טובה בכל היקום.“ (וגם אחד האנשים הכי טיפשים
-חשבה רייצ'ל לעצמה)
-
-„אז להתראות ביום ראשון.“
-
-„כן. להתראות, ואני אוהבת אותך.“
-
-------------
-
-מספר אנשים עזרו לאשלי לשכב על הספה. היה ניכר מהבעות הפנים שלה ומהאנחות
-שלה שהיא די סובלת. רייצ'ל הסתכלה סביבה. שני הוריה ישבו על שני כסאות זה
-ליד זה, לא מדברים, לצד אחיה. אביה נראה קצת מוטרד מלראות את אשלי סובלת,
-אך נשאר יושב בכסאו. רייצ'ל ניגשה אליו.
-
-„אבא, אתה רופא.“ היא אמרה לו. נראה היה שלקח לו מעט זמן לקלוט זאת ואז
-אמר: „הו! נכון!“ ואז ניגש לעזור לאשלי. רייצ'ל התיישבה לצד אחיה. „קיוויתי
-שלעולם לא אצטרך להגיד את זה.“
-
-„כן, גם אני.“ אמר לה וחיבק אותה מתוך הזדהות.
-
---------------
-
-„אז איך אתה מסווג את עצמך בקשת הפוליטית?“
-
-„זה ישמע די מוזר עבור גרמני...“ השיב רודולף „אבל אני אובייקטיביסט. זו
-פשוט הפילוסופיה המשוגעת ביותר שמתאימה לשגעון הפרטי שלי.“
-
-„אם להגיד את האמת, צריך להיות קצת אובייקטיסט כדי להפנים את הספרים של
-איין רנד, כך שפעולת ההתאבייקטיבסטות דורשת מעט Bootstrapping.“
-
-„מה זה בוט-סטרפינג?“ שאלה אשלי.
-
-„זה מושג בתחום המחשבים “ השיבה רייצ'ל, „שאומר שצריך להשתמש בדבר מסוים
-כדי לבנות או לאתחל את עצמו. אני אתן לך דוגמא: יש מהדר של שפת C בשם gcc
-שכתוב מראש בשפת C.“
-
-„אז איך מהדרים אותו?“
-
-„משתמשים במהדר אחר, או בגרסה ישנה יותר שלו.“
-
-„או שמתקינים חבילה שמישהו אחר קימפל עבורך...“ הוסיף רודולף.
-
-----------------
-
-„'אני', 'אני' ! “
-
-„את מה?“
-
-„'אני' זאת התשובה לשאלת החיים, היקום והכל.“
-
-„באמת? אני חשבתי שהתשובה לה היא 42.“
-
-לרייצ'ל מאוד בא לתת לגרג אגרוף. אבל הייתה לה מספיק שליטה עצמית מכדי
-לעשות זאת ולכן רק אמרה „אהההההפפפף“ והלכה משם. גרג ראה אותה יוצאת אל
-המרפסת.
-
-„מה הבעייה של רייצ'ל?“ שאל גרג את הנוכחים בחדר.
-
-„היא שאלה אותי מי האיש החזק ביותר בעולם ועניתי לה שזה אני.“
-
-„טוב זה מסביר דברים אחדים.“
-
-גרג יצא אל המרפסת וראה את רייצ'ל עומדת שם ומרפרפת בתסריט. הוא ניגש
-לעברה. „רודולף סיפר לי ששאלת אותו מי האיש החזק בעולם. אז זאת שאלת החיים,
-היקום והכל.“
-
-„לעת עתה, לפחות“, אמרה רייצ'ל וחייכה חצי-חיוך.
-
-„אני מבין שעבר עלייך שבוע קשה, ועכשיו את גם צריכה לשחק בהצגת-האופנה
-הזאת.“
-
-„זה נכון.“ אמרה ואז השתרר שקט לקצת רגע.
-
-„אני ממש מחבב את רודולף.“ אמר גרג.
-
-„באמת?“ אמרה רייצ'ל „אף על פי שהוא האדם הכי גאוותן, ועוד באופן הכי
-(כביכול) צנוע שאי פעם הכרת?“
-
-„כן, שמתי לב. לא, זה לא מפריע לי כל כך. למעשה זה חלק מהיופי
-שבו.“
-
-„המממ...“ המהמה רייצ'ל, „אם לחשוב על זה, אולי הוא לא כל כך גרוע.
-ולפחות הוא פתר את החידה שהטרידה אותי מאז תחילת השבוע.“
-
-„בקשר למי האדם החזק בעולם?“
-
-„כן.“
-
-„טוב. אני מצטער שאמרתי שזה '42'.“
-
-„שמע“, אמרה רייצ'ל ואחזה בידיו, „זה יהיה מאוד חשוב לי אם תלך ליציע
-לראות את ההצגה.“
-
-„מדוע?“ אמר גרג, „כל האקשן נמצא כאן...“
-
-„בכל זאת, בתור... אני לא יודעת... החבר שלי.“
-
-„את מחשיבה אותי בתור החבר שלך?“ אמר גרג כשהוא אוחז את כתפיה
-בידיו.
-
-„לעת עתה, לפחות“ ענתה רייצ'ל. היא נישקה אותו ומייד שניהם התחילו
-להתמזמז.
-
-„איפה רייצ'ל“ שמעה רייצ'ל את קולה של אימה מתוך הדירה, ואז ראתה אותה
-פותחת את הדלת של המרפסת. „אווו“ אמרה האם כשהיא מביטה על הזוג.
-
-רייצ'ל הפסיקה מהר להתנשק עם גרג ואמרה לאמא שלה: „היי אמא, כל כך נחמד
-שהצטרפת אלינו כאן. בדיוק דיברנו על... אהממ... נו טוב, לא בדיוק
-דיברנו.“
-
-„אני אלך ליציע לראות את החלק השני של ההצגה.“ אמר גרג, ואז עקף את אימה
-של רייצ'ל ויצא מהמרפסת.
-
-„טוב, אמא, “ אמרה רייצ'ל, „לי יש תסריט לשנן.“
-
----------------
-
-„טוב, “ אמרה רייצ'ל לשאר השחקנים, „כל אחד יודע שכאשר מדובר בבגדים של
-רודולף אייזנברג – סימן רשום – בערבון מוגבל, כל הזכויות שמורות תחת ה-GNU
-General Public License – צריך ללבוש לפחות שלושה בגדים שלו ביום.“
-
-------------------
-
-„בניגוד למה שרייצ'ל כאן אמרה, העיצובים שלי אינם מופצים תחת ה – GNU
-General Public License, למי שיודע מה זה. לפחות לא כרגע. אבל אתם מוזמנים
-לקנות אותם בכל מקרה.“
-
-רייצ'ל שמעה את אייזנברג אומר דברים אלה כשהיא עומדת על הבמה ביחד עם שאר
-השחקנים בהצגת-האופנה. היא חייכה חיוך טיפשי, עמדה בפוזה טיפשית, ובאופן
-כללי ניסתה להראות טיפשית עד כמה שרק ניתן. (ולדעתה די הצליחה).
-
-„רייצ'ל מחליפה את אשלי הלוואי, שנקעה את רגלה. אבל, אל תדאגו, אתם תראו
-אותה מספיק בתצוגת האופנה הבאה שלי, יהיה הפורמט שלה אשר יהיה.“
-
-----------------
-
-„הגידו לי, יש איזה סיכוי שהאפיפיור החדש מת היום?“
-
-„לא הודיעו על זה בחדשות.“
-
-„האם ביל גייטס נהרג בהתרסקות של מטוס, חס וחלילה?“
-
-„לא.“
-
-„אוטובוס פגע בלינוס טורוולדס? שוב פעם, חס וחלילה.“
-
-„לא חושב.“
-
-„מצוין. “ אמרה רייצ'ל כשהיא נופלת על הספה. „יש סיכוי שהשבוע הזה יהיה
-יותר שפוי.“
+“I don’t suppose you gain such practises when you learn Computer Science in
+college?” Alex told her.
 
 </s>