Commits

Anonymous committed e4e7729

Added "The-Pope-Died-on-Sunday-Hebrew thing.".

Comments (0)

Files changed (4)

 
 DOCBOOK5_XSL_CUSTOM_XSLT_STYLESHEET := lib/sgml/shlomif-docbook/xsl-5-stylesheets/shlomif-essays-5-xhtml.xsl
 
-DOCBOOK5_DOCS = dealing-with-hypomanias perfect-it-workplace-rev2 objectivism-and-open-source
+DOCBOOK5_DOCS = dealing-with-hypomanias perfect-it-workplace-rev2 objectivism-and-open-source The-Pope-Died-on-Sunday-hebrew
 
 
 # DOCBOOK4_BASE_DIR = lib/docbook

bin/gen-docbook-make-helpers.pl

         work_in_progress => 1,
     },
 
+    {
+        id => "The-Pope-Died-on-Sunday-hebrew", 
+        path => "humour/Pope/", 
+        base => "The-Pope-Died-on-Sunday-hebrew",
+        work_in_progress => 1,
+        db_ver => 5,
+    },
+    
+
 );
 
 foreach my $d (@documents)

lib/docbook/5/xml/The-Pope-Died-on-Sunday-hebrew.xml

+<?xml version='1.0' encoding="UTF-8"?>
+<article xmlns="http://docbook.org/ns/docbook" xmlns:xlink="http://www.w3.org/1999/xlink" version="5.0" xml:id="index" xml:lang="he">
+    <info>
+        <title>האפיפיור מת ביום ראשון</title>
+        <author>
+            <personname>
+                <firstname>Shlomi</firstname>
+                <surname>Fish</surname>
+            </personname>
+            <affiliation>
+                <address>
+                    <email>shlomif@iglu.org.il</email>
+                    <uri type="homepage" xlink:href="http://www.shlomifish.org/">Shlomi Fish's Homepage</uri>
+                </address>
+            </affiliation>
+        </author>
+        <copyright>
+            <year>2009</year>
+            <holder>Shlomi Fish</holder>
+        </copyright>
+        <legalnotice xml:lang="en">
+            <para>
+                <!--Creative Commons License-->
+                This work is licensed under the <link
+                    xlink:href="http://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0/">Creative
+                    Commons Attribution Share-Alike 3.0 License</link> (or at
+                your option any greater version of it).
+            </para>
+        </legalnotice>
+        <revhistory>
+            <revision>
+                <revnumber>2780</revnumber>
+                <date>27 April 2008</date>
+                <authorinitials>shlomif</authorinitials>
+                <revremark>
+                    Started working on this document after forking the template
+                    of an older one.
+                </revremark>
+            </revision>
+        </revhistory>
+    </info>
+
+   <section xml:id="chapter-monday">
+   
+       <info>
+           <title>חלק 1: יום שני</title>
+       </info>
+   <para/>
+   <para>האפיפיור מת ביום ראשון.</para>
+   <para/>
+   <para>
+       לרייצ'ל סאות'רן זה לא הפריע. היא אומנם הייתה קתולית למחצה, אך אילו
+       שאלת אותה אם אלוהים אכן קיים היא הייתה עונה: "גם אם הוא קיים, הוא לא היה
+       מצפה שנאמין בו." ומובן שלא הייתה קונה חלוקה מלאכותית שלו לשלושה חלקים,
+       גם אילו האמינה שהוא קיים. וכך היא הלכה בדרכה לעבודה שלה ביום שני שנראה
+       לה כמה שעתיד להתחיל שבוע טיפוסי לחלוטין בחייה של רווקה אמריקאית בשנות
+       ה-20 לחייה. 
+   </para>
+   <para/>
+   <para>
+       היא לא הרבתה להודות בכך, אבל יום שני היה היום החביב עליה ביותר בשבוע
+       (היא הכי שנאה את יום רביעי). לא שהיא לא אהבה את סוף השבוע. אבל היא אהבה
+       את עבודתה מספיק כדי להעריך את ההתחלה של ימי החול בהם עבדה. אותו הדבר היה
+       גם כשלמדה, אלא שעכשיו אהבה אותו יותר, משום שהיא העדיפה עבודה על פני
+       לימודים.
+   </para>
+   <para/>
+   <para>גרפיקאית כמו רייצ'ל איננה יכולה להרשות לעצמה לאבד רגע מאותו יום יקר
+       הידוע גם כיום שני. על מנת לתמרן בין ארבע תוכנות שונות (Adobe
+       Illustrator, Adobe Photoshop, Corel-Draw  ו – The GIMP), על מה שהיה
+       כדבריה "אותו תרוץ למערכת הפעלה הידוע גם כ-Windows 98" דרושה מידה רבה של
+       סבלנות וסובלנות. לרייצ'ל היה חסך די רציני בשתי תכונות אלה, אבל מה לעשות
+       שהיא בעצם אהבה גרפיקה. אבל בביתה היה לה שלל חולצות עם אותו ספק פנגווין
+       ספק ברווז, כדי להביע את תקוותה לימים טובים יותר.</para>
+   <para/>
+   <para>בכל מקרה, באותו יום רייצ'ל הספיקה לתפוס אוטובוס מוקדם והגיעה לעבודתה
+       מעט לפני הזמן, ברבע לתשע. היא הניחה את תרמילה, והדליקה את המחשב. היא
+       בדקה דואר אלקטרוני, עברה על רשימת המטלות שלה, ארגנה את סדר היום ואז
+       החליטה לקחת תה צמחים כדי להתחיל את היום על רגל ימין. לכן, ניגשה לפינת
+       הקפה. מעט מעמיתיה היו בפינת הקפה כשהם דנים במה שנשמע כאותו מאורע שקרה
+       אתמול. </para>
+   <para/>
+   <para>"טוב, לדעתי, לחשמן אברוס יש את הסיכויים הכי טובים להיבחר לאפיפיור
+       חדש." אמר אדם גרינסקי, שהיה גרפיקאי נוסף שעבד בחברה.</para>
+   <para/>
+   <para>"אני ממש לא בטוחה בזה." אמרה אווה הלוורת, שהייתה מנהלת חשבונות. "גם
+       כשהאפיפיור המנוח נבחר, הרוב חשבו שסיכוייו להיבחר היו קלושים."</para>
+   <para/>
+   <para>רייצ'ל ניגשה כדי להכין לעצמה תה שקדים, והדליקה את הקומקום החשמלי, על
+       אף שהייתה כמעט בטוחה שיש בו מספיק מים חמים.</para>
+   <para/>
+   <para>"אה, רייצ'ל, " פנה אליה אדם, "מי לדעתך יבחר לאפיפיור הבא?"</para>
+   <para/>
+   <para>"לדעתי, האפיפיור הבא הוא משתנה אקראי פואסוני עם תוחלת של 0.7, כאשר 0
+       הינו החשמן אברוס, אחד הוא ... "</para>
+   <para/>
+   <para>"האם אי-פעם תפסיקי להדגיש את העובדה שאת בוגרת מדעי המחשב?"</para>
+   <para/>
+   <para>"הזמן בו אפסיק זאת הוא משתנה אקראי מעריכי עם תוחלת של 5 שנים."</para>
+   <para/>
+   <para>"מה זאת אומרת?"</para>
+   <para/>
+   <para>"זאת אומרת שלא משנה כמה זמן עובר, הסיכוי שאפסיק בפרק זמן בעל אורך נתון
+       נשאר קבוע."</para>
+   <para/>
+   <para>"זה לא נשמע טוב."</para>
+   <para/>
+   <para>"זה לא." אמרה רייצ'ל כשהיא מרימה את כוס התה שלה. "זה מאוד לא."</para>
+   <para/>
+   <para>רייצ'ל ניגשה למחשב שלה, והתחילה לעבוד עליו. הייתה לה תמונה שהייתה
+       צריכה לגמור ב-Illustrator אבל באותו זמן גם קראה את ה-E-mail שלה.</para>
+   <para/>
+   <para>לא עבר זמן רב, וניגש אליה אלקס רודמן, נער צעיר, שהחליט לעבוד לפני
+       שהתחיל ללמוד באוניברסיטה ("אם בכלל", כדבריו). הוא היה אחד מאנשי ה-System
+       ורייצ'ל מצאה את זה מאוד נוח להטיל עליו מטלות מזדמנות.</para>
+   <para/>
+   <para>"גמרתי לכתוב את התסריט שביקשת ממני."</para>
+   <para/>
+   <para>"אלקס, " השיבה רייצ'ל כשהיא אינה מזיזה את עיניה מהמחשב, "אתה מתוק
+       לאללה."</para>
+   <para/>
+   <para>"אילו רק הדייטים שלי היו אומרות דבר כזה..."</para>
+   <para/>
+   <para>"האמן לי שהן עוד יגידו לך את זה. בכל מקרה, מה האורך שלו."</para>
+   <para/>
+   <para>"אני לא יודע.100, 200 שורות."</para>
+   <para/>
+   <para>"ובכמה grepים, sortים, mapים ו-joinים השתמשת?"</para>
+   <para/>
+   <para>"יותר מידי."</para>
+   <para/>
+   <para>"טוב, שיהיה. תודה בכל מקרה. על כל פנים, אני שנאתי ליספ כשלמדתי
+       באוניברסיטה ולדעתי פרל ירשה אחדים מהמאפיינים הפחות חביבים שלה."</para>
+   <para/>
+   <para>"אם כך לא תשמחי לשמוח שהשתמשתי ב-eval כדי להדר קצת קוד בזמן
+       ריצה."</para>
+   <para/>
+   <para>"אוי לא!" אמרה רייצ'ל כשהיא שמה את כפות ידיה על הפנים שלה, "מדוע היית
+       צריך לעשות דבר כזה? נראה לי שהיעוד שלך הוא להיות מתכנת LISP או
+       Scheme."</para>
+   <para/>
+   <para>"את רוצה שאני אכתוב את התוכנית בצורה שיותר דומה ל-C?"</para>
+   <para/>
+   <para>"לא, לא חשוב. 'אם זה עובד - אל תיגע בזה'. אין לי מושג מדוע לארי וו'אל
+       החליט שאפשר יהיה לכתוב ב-Perl קוד שדומה לכל שפה אחרת. אני אישית הייתי
+       שמחה אם זה היה פשוט C עם מחרוזות באורך בלתי מוגבל שיכולות להכיל כל
+       תו…</para>
+   <para/>
+   <para>"ביטויים רגולרים" אמר אלקס.</para>
+   <para/>
+   <para>"כן, מערכים באורך בלתי מוגבל, וכל הדברים השפויים האחרים."</para>
+   <para/>
+   <para>"אני דווקא חושב שזה מגניב שאפשר לעשות למבדה קלקולוס ב-Perl."</para>
+   <para/>
+   <para>"לידיעתך, אפשר לעשות את זה גם ב-C."</para>
+   <para/>
+   <para>"באמת, איך?"</para>
+   <para/>
+   <para>"משהו עם מחסנית - אני לא זוכרת את הפרטים המדויקים כי מעולם לא התעמקתי
+       בזה, וזה היה הדבר הראשון ששכחתי אחרי שלקחתי את הקורס. מה שכן, ראיתי
+       מישהו שהשתמש בזה ב-C."</para>
+   <para/>
+   <para>"באמת, איך היה הקוד שלו?"</para>
+   <para/>
+   <para>"הלמבדה קלקולוס היה יפהפה."</para>
+   <para/>
+   <para>"ואיך היה הקוד בתור תוכנית ב-C?"</para>
+   <para/>
+   <para>"לגמרי לא מובן. בסוף שכנעתי אותו להמיר את זה לקוד סטנדרטי של C. טוב,
+       אני חושבת שכדאי שאתחיל לעבוד קצת, אני כבר אסתדר עם הסקריפט
+       שכתבת."</para>
+   <para/>
+   <para>"בסדר, להתראות!"</para>
+   <para/>
+   <para>"ביי," אמרה רייצ'ל וחזרה לעבודתה.</para>
+   <para/>
+   <para>רייצ'ל הספיקה לגמור את התמונה עד לשעה 11:00, ומאז עד ארוחת צהריים
+       הסתובבה בנסיון לקבל עבורה משוב מחבריה לעבודה. זה לא היה פשוט, משום שלכל
+       אחד היתה דעה שצריך לשנות שם משהו שונה לחלוטין. רייצ'ל קראה למיני-כינוס
+       כדי לדון במה צריך לעשות על מנת לתקן אותה וכתוצאה מכך נדמה היה שחוסר
+       ההסכמה רק גבר. אבל אז הגיע הזמן לארוחת צהריים.</para>
+   <para/>
+   <para>לפעמים רייצ'ל הצטערה על כך שלא עבדה בתור מתכנתת, ששם המתכנתים העמיתים
+       שמחו שבכלל יש קוד שמתקמפל ועובד. "טוב," היא אמרה לעצמה, "גם אם אמאס לי
+       לחלוטין מגרפיקה, תמיד אוכל למצוא עבודה כמתכנתת. לפחות כרגע." היא נהגה
+       להסתכל במודעות הדרושים בעיתון ורובן לא היו בשביל גרפיקאים.</para>
+   <para/>
+   <para>באותו יום, החליטה רייצ'ל לצאת לארוחת צהריים עם אלקס, בטי פירס, שגם היא
+       הייתה גרפיקאית, וכן אנג'לה קרונמן שהייתה מזכירה בחברה. הם החליטו ללכת
+       למסעדה סינית, קרובה, שלא רק שהייתה מאוד זולה, אלא הייתה גם די טובה.
+   </para>
+   <para>רייצ'ל התעקשה לאכול עם מקלות סיניים וכך היא התרשמה שנהג גם אלקס. שתי הנשים האחרות נהגו לאכול עם סכין ומזלג.</para>
+   <para/>
+   <para>"יצא לי להסתכל על הסקריפט שלך." אמרה רייצ'ל לאלקס כשחיכו לבוא המנה
+       העיקרית.</para>
+   <para/>
+   <para>"ו-?" אמר אלקס בציפיה.</para>
+   <para/>
+   <para>"ראיתי תוכניות יותר מובנות ב-Scheme שהתשמשו בכל הדברים הגרועים שאתה
+       השתמשת: eval, מיפויים, פילטרים, אקומולטורים וכו."</para>
+   <para/>
+   <para>"טוב. פרל לא אמורה להיות יותר מובנת מ-Scheme."</para>
+   <para/>
+   <para>"נכון. אבל כשאני כותבת משהו בפרל או בשפת תכנות אחרת, אני משתדלת לחשוב
+       על האנשים שקוראים אותה. למשל, אני לעיתים רחוקות מאוד קוראת למשתנים שלי
+       a, b, i  או j, וגם אם אלה משתנים בני אות אחת או שתיים, אני מוסיפה הערה
+       שאומרת מה משמעות האות. מזל שאצלך, ידעתי מה הסקריפט צריך לעשות, אחרת ממש
+       לא הייתי מבינה אותו."</para>
+   <para/>
+   <para>"אני לא מניח שהרגלים כאלה רוכשים כשלומדים מדעי-המחשב באוניברסיטה?" אמר
+       אלקס.</para>
+   <para/>
+   <para>"לצערי, מטרת לימודי המחשבים באוניברסיטה היא ללמד אותך דברים שונים
+       לחלוטין. כמו איך לממש עץ בינרי מאוזן, או איך לכתוב תוכנית שמחשבת מכפלה
+       של שני מספרים בלמבדה קלקולוס, או איך לכתוב קומפיילר. או עוד אלף דברים
+       אחרים שב-90% מהמקרים לא תצטרך להשתמש בהם. וב-10% מהמקרים הנותרים, אני
+       בטוחה שמהנדסי חשמל, או פיסיקאים או אנשים ללא כל הכשרה אקדמית היו יכולים
+       להצליח בכך לא פחות."</para>
+   <para/>
+   <para>"אבל, לכתוב תוכנית בצורה קריאה, מובנית, ברת-הרחבה, ופורטבילית [= ניתנת
+       להסבה למערכות אחרות] לא.", אמר אלקס.</para>
+   <para/>
+   <para>"אמת ויציב. אני לא יודעת אם יותר הזקתי או הועלתי לשותף שלי ב'מבוא
+       למדעי המחשב', שהיה קורס המבוא לתכנות אצלנו בפן סטייט. [Penn. State] כל
+       רעיון שהיה לו איך לכתוב תוכנית היה עובד, אבל היה פשוט לא קביל, מנקודת
+       מבט של מתכנת מנוסה. אין לי מושג איך אנשים ניגשים לאוניברסיטה לפני שהם
+       התנסו בתכנות בעצמם."</para>
+   <para/>
+   <para>"רייצ'ל יקירתי, " אמרה בטי, "את סיפרת לנו די והותר על איך את ואחיך
+       הייתם האקרים רציניים בזמנכם."</para>
+   <para/>
+   <para>"אם את קוראת למי שתכנת בבייסיק וב-C++ של 16 סיביות – ללא בסיס-נתונים
+       SQLי, ללא מערכת הפעלה עם ריבוי משימות תקין, ללא ידע גדול כל-כך במתמטיקה,
+       ועם מערכים ו-structים בתור מבני-הנתונים היחידים – האקר, אז כן – שיחקנו
+       אותה בגדול. וזה היה עוד בסדר לעומת מה שביל גייטס עשה בצעירותו. אבל בימי
+       הלינוקס הטרופים האלה, ההתנסויות שלי ושל אח שלי בצעירותנו הם כבר מזמן
+       depreciated, כמו שאומרים."</para>
+   <para/>
+   <para>"וזאת הסיבה שנהיית גרפיקאית?"</para>
+   <para/>
+   <para>"לא, אני פשוט אוהבת גרפיקה ולצייר באופן כללי, כך שלקחתי את העבודה הזאת
+       כדי לדחות את הבלתי-נמנע."</para>
+   <para/>
+   <para>"שזאת עבודה בעמק הסיליקון?"</para>
+   <para/>
+   <para>"משהו כזה. " אמרה רייצ'ל וניגשה לאכול את האוכל שלה שהגיע סוף כל
+       סוף.</para>
+   <para/>
+   <para>אחרי ארוחת צהריים, רייצ'ל שיחקה משחק אחד של פריסל, ועבדה על משהו חדש,
+       הפעם ב-The GIMP. אחרי שכולם חזרו מארוחת צהריים, היא קראה שוב פעם
+       למיני-כינוס והפעם רשמה את ההערות של כולם, וחילקה אותם למה בדיוק הם לא
+       אהבו בשרטוט. אז היא הביא אותם לדון בכל נושא בנפרד ובסוף השתררה הסכמה
+       רחבה על מה בדיוק צריך לשנות בו. היא ניגשה לעשות זאת.</para>
+   <para/>
+   <para>כשרייצ'ל גמרה לעבוד על השינויים הייתה זו בערך השעה שבה נהגה ללכת
+       הבייתה, והיא החליטה לדחות את הגשת המוצר הסופי לממונה עליה, למחרת. היא
+       כיבתה את המחשב שלה, ויצאה מהקומפלקס של החברה בה עבדה.</para>
+   <para/>
+   <para>כאשר היא הגיעה לבניין בו גרה, ועלתה במדרגות לדירה שלה היא ראתה את השכן
+       שלה, קליף, מדבר עם גבר אחר. היא די חיבבה את קליף ולכן עצרה כדי לראות במה
+       מדובר.</para>
+   <para/>
+   <para>"רייצ'ל" קרא קליף כשהתקרבה לשם. "תכירי בבקשה את גרג, חבר שלי
+       מהאוניברסיטה, שלפני לא הרבה זמן עבר למילווקי בשביל עבודה חדשה."</para>
+   <para/>
+   <para>"נעים מאוד להכיר אותך, גרג. " אמרה רייצ'ל והסתכלה בו. לגרג היה שיער
+       שחור חלק, עיניים חומות, ופנים מאוד מעניינות. די חתיך, לפחות לטעמה של
+       רייצ'ל.</para>
+   <para>"לי קוראים רייצ'ל סאותרן, אני גרה למעלה, בדירה 6 ב'. אני למדתי מחשבים באוניברסיטה אבל אני עובדת כגרפיקאית."</para>
+   <para/>
+   <para>"נעים מאוד להכיר אותך מיס סאות'רן."</para>
+   <para/>
+   <para>"רייצ'ל. קרא לי רייצ'ל. " אמרה רייצ'ל והוסיפה, "במה אתה עוסק,
+       גרג?"</para>
+   <para/>
+   <para>"אני מהנדס אזרחי. אין יותר מידי כמוני, אבל כמוני בדיוק יש רק
+       אחד."</para>
+   <para/>
+   <para>"ובמה אתה תעבוד?"</para>
+   <para/>
+   <para>"אני אעבוד בעירייה של מילווקי כמהנדס תשתיות מים."</para>
+   <para/>
+   <para>"נשמע מעניין." אמרה רייצ'ל על אף שזה לא נשמע לה כל-כך מעניין והוסיפה
+       "שמע, אם אתה לא עסוק מחר בערב, מה דעתך לצאת ביחד איתי לפגישה?" רייצ'ל לא
+       האמינה שהיא הצליחה להגיד את זה במשפט אחד.</para>
+   <para/>
+   <para>גרג חשב על זה לרגע, "בסדר גמור. את הכתובת אני יודע משום שהגעתי לכאן
+       בכוחות עצמי. אז מחר."</para>
+   <para/>
+   <para>"או. בי. קיי. בי. להתראות לשניכם." אמרה רייצ'ל, אך כשניגשה ללכת הבחינה
+       שבתוך כיסו של גרג ביצבץ משהו שנראה כמו Palm Pilot. </para>
+   <para/>
+   <para>"זה פאלם במקרה? " אמרה כשהיא מצביעה על כיסו. </para>
+   <para/>
+   <para>"כן, מדוע?"</para>
+   <para/>
+   <para>"אתה לא מתכוון לרשום שם את הפגישה במקרה?"</para>
+   <para/>
+   <para>"לא, אני לא שוכח דברים כאלה."</para>
+   <para/>
+   <para>"שיהיה. " אמרה רייצ'ל, " להתראות קליף ואני אראה אותך מחר גרג."</para>
+   <para>והיא עלתה במדרגות.</para>
+   <para/>
+   <para>באותו הערב רייצ'ל עלתה על האינטרנט ודיברה ב-IRC. היא פגשה שם את אחת
+       מהמכרות האלקטרוניות שלה, שהזדהתה בכינוי "Cruella". הן נקלעו לשיחה על
+       המאורעות שקראו לרייצ'ל באותו יום.</para>
+   <para/>
+   <para>"ואז כשחזרתי הבייתה פגשתי בחור." אמרה רייצ'ל בצ'אט.</para>
+   <para>"באמת? ומה קרה?"</para>
+   <para>"הזמנתי אותו לצאת איתי מחר."</para>
+   <para>“You rule, girlfriend!‎” , "בכל מקרה, מה הוא עושה?"</para>
+   <para>"מהנדס תשתיות מים לפי מה שהבנתי."</para>
+   <para>"משע ... עמם. ואיך הוא נראה?"</para>
+   <para>"די טוב, לדעתי."</para>
+   <para>"אכלה."</para>
+   <para>"בכל מקרה, דבר אחד מטריד אותי – היה לו פאלם פיילוט אבל הוא לא השתמש בו
+       כדי לרשום את מועד הפגישה."</para>
+   <para>"ומה רע בזה?"</para>
+   <para>"לא יודעת, אולי הוא ישכח. או שהוא כבר ייעשה יותר מידי תלוי במכשיר הזה
+       עד אז."</para>
+   <para>"Get a life!"</para>
+   <para>"זה בדיוק מה שאני עושה. :-|==&gt;"</para>
+   <para/>
+   </section>
+   <section xml:id="chapter-tuesday">
+       <info>
+           <title>חלק 2: יום שלישי</title>
+       </info>
+   <para/>
+   <para>כאשר רייצ'ל נסעה באוטובוס באותו בוקר של יום שלישי, היא נקלעה לשיחה
+       מעניינת עם אדם שחור שלבש אומנם בגדים פשוטים אך לפחות לפי מה שאמר, היה די
+       עשיר.</para>
+   <para/>
+   <para>"ואם-כך מדוע אתה עדיין נוסע באוטובוס?" אמרה לו רייצ'ל.</para>
+   <para/>
+   <para>"דבר ראשון, אני עדיין מרגיש קצת נאמנות לאוטובוסים בהם נסעתי בתקופה בה
+       הייתי עני. שנית, ויותר חשוב, אני שונא את הקונספט שתהיה לי מכונית פרטית.
+       זה פשוט יותר מידי טרחה."</para>
+   <para/>
+   <para>"אמן." הוסיפה רייצ'ל, שלא התכוונה לרכוש מכונית פרטית לפחות עד שיהיו לה
+       ילדים. "בכל מקרה, " הוסיפה "אתה חיית בשכונות העוני במשך צעירותך ועבדת
+       בתחילת דרכך בעבודות קשות עם שכר מאוד נמוך – הנה אתה עכשיו מיליונר ומעסיק
+       אנשים אחרים. איך עשית את זה?"</para>
+   <para/>
+   <para>הכושי, שביקש שרייצ'ל תקרא לו מר ניימן אמר "המפנה בחיים שלי הגיע
+       כשהבנתי מה התשובה לשאלה."</para>
+   <para/>
+   <para>"איזו שאלה?"</para>
+   <para/>
+   <para>"השאלה."</para>
+   <para/>
+   <para>"שאלת החיים, היקום והכל?"</para>
+   <para/>
+   <para>"כן."</para>
+   <para/>
+   <para>"ומה השאלה הזו?"</para>
+   <para/>
+   <para>"מי האיש החזק [=powerful] ביותר בעולם?"</para>
+   <para/>
+   <para>"מי האיש החזק ביותר בעולם?"</para>
+   <para/>
+   <para>"כן."</para>
+   <para/>
+   <para>"לא יודעת. ביל גייטס, נשיא ארה"ב, מי שיהיה האפיפיור החדש. לינוס
+       טורבלדס."</para>
+   <para/>
+   <para>"לא, לא, לא ולא."</para>
+   <para/>
+   <para>"אז מי?"</para>
+   <para/>
+   <para>"את זה תצטרכי לגלות בעצמך. הנה התחנה שלי. להתראות מיס סאות'רן."</para>
+   <para/>
+   <para>"ביי" השיבה לו רייצ'ל ואז מר ניימן ירד מהאוטובוס. רייצ'ל נשארה יושבת
+       בכסאה לזמן מה מהרהרת ואז הגיעה התחנה שלה. היא ירדה מהאוטובוס.</para>
+   <para/>
+   <para>רייצ'ל הלכה ברחוב ולפתח שמה לב שהיא הולכת מאחורי איש שעישן. כל העשן
+       הגיע אליה מה שהפריע לה מאוד. לכן, היא התחילה לרוץ, עקפה את האיש וחזרה
+       למהירות הליכה רגילה. "מזל שאני לעולם לא נועלת עקבים" חשבה לעצמה.</para>
+   <para/>
+   <para>היא הגיעה למקום עבודתה ושוב פעם הניחה את התרמיל שלה ליד המחשב שלה,
+       ונכנסה למחשב. היא שלחה את מה שהכינה יום קודם לכן לממונה אליה בדואר
+       אלקטרוני, ואז ניגשה לעבר השולחן שלו.</para>
+   <para/>
+   <para>"לא רע..." הוא אמר לה, "סתם, זה מאוד נחמד." ואז הוא נתן לה מספר מטלות
+       חדשות לעשות. רייצ'ל חזרה לשולחנה.</para>
+   <para/>
+   <para>רייצ'ל אי פעם תהתה אם אי פעם הדרישה ליצירות גרפיקה תגיע לרוויה, וכבר
+       לא יצטרכו גרפיקה חדשה. או שמא המטלות שלה היו כמו ראשי הידרה שכל פעם
+       שנכרת אחד, צמחו שלושה במקומו. ברגע שלקוח היה מרוצה מלוגו מסוים, הוא ביקש
+       לשלב גרסאות שלו בנייר מכתבים, באתר הבית של החברה שלו, בכרטיסי הביקור של
+       החברה, בעלונים של המוצרים, וכן הלאה. זה דרש עוד ועוד עבודה. </para>
+   <para/>
+   <para>רייצ'ל שמחה שתמיד יהיה לה מה לעשות כך, אבל תמיד רצתה מרווח מחייה מרגע
+       שסיימה משימה עד שהתחילה משימה חדשה. זה תמיד היה קשה להתחיל דבר חדש אחרי
+       שמשהו אחר סוים, משום שהרגשת ההצלחה נהגה לשכר אותה.</para>
+   <para/>
+   <para>מלבד זאת יום העבודה היה מחוסר מאורעות. ארוחת הצהריים עברה ללא הרבה
+       שיחה, ורייצ'ל הרגישה שהיא הספיקה די הרבה באותו יום. היא עזבה את העבודה
+       בשעה הרגילה, כשהמטלות שהייתה צריכה לבצע מבוצעות פחות או יותר בחציין. היא
+       לקחה את האוטובוס לביתה, והגיעה מספיק מוקדם כדי להספיק לרכב על אופניים,
+       מה שאהבה מאוד וציפתה לו בקוצר רוח. </para>
+   <para/>
+   <para>במדרגות פגשה רייצ'ל את קליף עוד-פעם כשהוא מלווה בגבר שנראה כבן 30 או
+       40, בעל שפם וזקן, שנראה לה מוכר מאיזה שהוא מקום.</para>
+   <para/>
+   <para>"הי." אמרה רייצ'ל.</para>
+   <para/>
+   <para>"הי, " אמר קליף, "תכירי את רודולף אייזנברג. אם השם לא מוכר לך אז תדעי
+       שהוא מעצב אופנה גרמני, ואל תגידי לו את זה בפנים אבל הוא גם בעל שם
+       עולמי."</para>
+   <para/>
+   <para>"אה, כן, שמעתי את השם מתישהו."</para>
+   <para/>
+   <para>"למעשה, אני ארכיטקט בהכשרתי, אבל גיליתי לאחר זמן מה שהשגעון שלי התאים
+       יותר לעיצוב אופנה. זה קרה כשעזרתי לחבר שלי, שהוא מעצב אופנה Full-Time
+       לעצב את הקולקציה שלו, והוא התעקש לשים את השם שלי לידו. והעובדה היא שיש
+       מספיק אנשים שהם בעל טעם כזה שהם קונים את הבגדים שלי, מה שמאשש את ההנחה
+       שלי שאני לא האדם הלא-שפוי היחיד ביקום."</para>
+   <para/>
+   <para>"אמן." אמרה רייצ'ל.</para>
+   <para/>
+   <para>"חוץ מזה, " הוסיף קליף, "הוא גם גאון ומסרב להודות בכך."</para>
+   <para/>
+   <para>"אני לא גאון ואני לא מסרב להודות בכך."</para>
+   <para/>
+   <para>"בכל מקרה," אמרה רייצ'ל "מה אתה עושה דווקא בבניין הזה?"</para>
+   <para/>
+   <para>"מר קרטר כאן עוזר לי להעלות משהו שהוא הצגה שלמעשה תציג את הבגדים שלי.
+       מעין הצגת-אופנה."</para>
+   <para/>
+   <para>"אחלה רעיון!" אמרה רייצ'ל. היא תמיד חשבה שתצוגות אופנה היו משעממות
+       תקנה.</para>
+   <para/>
+   <para>"אם זה רעיון טוב, זאת כבר שאלה אחרת. אבל זה ללא ספק רעיון משוגע ולא
+       שגרתי עד כדי-כך שאני בטוח שהגיתי אותו בעצמי. האמיני או לו, אבל זה בא לי
+       בחלום שבו במקום ללכת על המסלול הדוגמניות והדוגמנים התחילו לדבר אחד עם
+       השני ולספר חוויות שקרו להם בעבר הקרוב שלהם. אני התעוררתי מהחלום ואחרי
+       קצת עיבוד מחשבתי, חשבתי על הרעיון שסיפרתי לך.</para>
+   <para/>
+   <para>גם מבחינה לוגיסטית זה עשוי לעבוד מצויין משום שחלק גדול מהדוגמנים
+       והדוגמניות בימנו רוצים להיות שחקנים. או להפך. כך, שגם שחקנים שרוצים
+       להיות דוגמנים, או דוגמנים שרוצים להיות שחקנים, או מי שרוצה להיות או זה
+       או זה, או את שניהם יוכל למצוא מקום בהצגה כזאת. מושלם."</para>
+   <para/>
+   <para>"כן, זה בהחלט עשוי לעבוד. היכן אתם מתכוונים שההצגה תתקיים?"</para>
+   <para/>
+   <para>"ממש כאן!", השיב אייזנברג. "זאת אומרת, בגן הקרוב לכאן. אני רוצה לעשות
+       זאת באחד הפרברים כדי לשוות לזה פרופיל נמוך יחסית. פשוט זאת מעין חזרה (אם
+       כי מול קהל) של ההצגה לפני הופעה עם פרופיל יותר גבוה בניו-יורק."</para>
+   <para/>
+   <para>"מעניין... " אמרה רייצ'ל. "אז מתי היא תתקיים?"</para>
+   <para/>
+   <para>"במוצאי יום ראשון." </para>
+   <para/>
+   <para>"המממ...  טוב, אני חושבת שאצא לרכב על אופניים, ויש לי גם פגישה יותר
+       מאוחר, עם חבר של קליף כאן."</para>
+   <para/>
+   <para>"אה, לא שכחת!" אמר קליף.</para>
+   <para/>
+   <para>"לא, " אמרה רייצ'ל והסמיקה.</para>
+   <para/>
+   <para>אחרי שרייצ'ל רכבה על אופניים באותו יום, היא ניגשה להתכונן לפגישה.
+       אנשים בסביבתה של רייצ'ל (גברים ונשים כאחד) תיארו את רייצ'ל כ"חמודה",
+       "חיננית", "מקסימה" וכו: "את נראית נפלא!", "את נראית מהמם!", וכו. רייצ'ל
+       לא האמינה שהיא יפה, ולמרות זאת בילתה זמן רב ברחצה, הצתחצחות, התאפרות,
+       התלבשות והתאבזרות כדי לשוות לעצמה מראה שהיה לדעתה יותר נסבל. </para>
+   <para/>
+   <para>כאשר היא הייתה בשלבים האחרונים של ההתארגנות נשמע צלצול בדלת. זה היה
+       גרג, כשהוא מוכן ומאורגן לפגישה. "ואאו!" הוא אמר, "את נראית ממש טוב".
+       רייצ'ל נאנחה בליבה. "תודה, גם אתה נראה ממש נחמד" וחשבה שהוא עשוי לחשוב
+       אותו הדבר. "בבקשה, היכנס." אמרה וגרג נכנס לדירה.</para>
+   <para/>
+   <para>גרג שם לב שרייצ'ל נועלת נעלי ספורט. "את לא מתכוונת ללבוש עקבים?"
+       שאל.</para>
+   <para/>
+   <para>"אני לעולם לא לובשת עקבים. הן ממש מקשות על ריצה, הליכה, רכיבה אופניים,
+       התעמלות ועוד כל מיני פעילויות שאני עשויה לרצות פעם לעשות. אלהים ברא את
+       הנשים נמוכות יותר מגברים, והגיע הזמן שנשים ישלימו עם העובדה הזאת. חוץ
+       מזה זה חלק מפילוסופיה גורפת שלי."</para>
+   <para/>
+   <para>"איזו פילוסופיה?"</para>
+   <para/>
+   <para>"אני לא לובשת עקבים, לא מפחדת מחרקים ועכברים, אין לי חורים באוזניים,
+       ואני האקרית (לא קראקרית בבקשה!) מדופלמת של מחשבים. אין לי חוש טכני טוב,
+       אבל אני מזמינה טכנאים לתקן דברים בבית מהכסף שאני מרוויחה. תחי העצמאות
+       הנשית!!"</para>
+   <para/>
+   <para>"מדהים." אמר גרג ומחה כפיים, "דרך אגב, אני יודע לתקן דברים מכניים
+       וכיוצא באלה – אבל אני כמעט ולא מבין במחשבים."</para>
+   <para/>
+   <para>"אז יכול להיות שנהיה זוג מושלם. " אמרה רייצל, "בכל מקרה, עדיין לא
+       גמרתי להתכונן, אז בינתיים אתה יכול לשבת על הספה ולהרגיש בבית".</para>
+   <para/>
+   <para>"תודה. אני אחכה. אני מבין שאת עדיין מאמינה שאשה צריפה
+       להתייפות."</para>
+   <para/>
+   <para>"כן. אני לא מוצאת תכונה נשית זאת אי-רציונלית כלל." והיא חזרה
+       לאמבטיה.</para>
+   <para/>
+   <para>זמן מה לאחר מכן, כשרייצ'ל עמדה בדיוק לשים עגילים על אוזניה נשמע צלצול
+       בדלת. "עוד מישהו?" חשבה רייצ'ל וצעקה "אני עונה.".</para>
+   <para/>
+   <para>רייצ'ל ניגשה לפתוח את הדלת כשהיא עדיין שמה את אחד מהקליפסים של העגילים
+       על אוזנה. כאשר פתחה את הדלת ראתה את קייטי אדאמס, שהייתה חברתה הטובה
+       ביותר, לפחות מאז שרייצ'ל עברה למילווקי. קייטי לבשה חיוך רחב על שפתיה,
+       שאצל רייצ'ל עשה רושם כמלאכותי מעט.</para>
+   <para/>
+   <para>"היי", אמרה קייטי, "את נראית נפלא."</para>
+   <para/>
+   <para>"תודה. " אמרה רייצ'ל , "גם את." על אף שקייטי הייתה לבושה בסגנון פשוט
+       יותר.</para>
+   <para/>
+   <para>"שמעי, "היא המשיכה, "את קצת..."</para>
+   <para/>
+   <para>"כן, מן הסתם, יש לך פגישה היום, הייתי צריכה לדעת... זה לא שכל יום את
+       נראית כל-כך טוב..."</para>
+   <para/>
+   <para>"מן הסתם, " אמרה רייצ'ל – היא העמידה פנים שמה שקייטי אמרה לא העליב
+       אותה.</para>
+   <para/>
+   <para>"פשוט לי יש איזו בעייה קטנה, ורציתי להיעזר בך."</para>
+   <para/>
+   <para>"אוקיי, מה בדיוק הבעייה?"</para>
+   <para/>
+   <para>"זה בקשר לחבר שלי..."</para>
+   <para/>
+   <para>"מי? רוג'ר?" רייצ'ל התקשתה לזכור את שמות החברים של קייטי, אבל היא
+       הייתה עם רוג'ר כבר זמן רב, והיא דיברה עליו ללא הפסקה.</para>
+   <para/>
+   <para>"כן, רוג'ר." אמרה קייטי והרחיבה את החיוך שלה.</para>
+   <para/>
+   <para>"מה בקשר אליו?" שאלה רייצ'ל. היא הרגישה עצבנות, אבל קיוותה שהיא לא
+       החצינה עובדה זאת.</para>
+   <para/>
+   <para>"אממ... כן רוג'ר... זה פשוט שהוא..."</para>
+   <para/>
+   <para>"כן?" אמרה רייצ'ל.</para>
+   <para/>
+   <para>"הוא נטש אותי!" קראה קייטי והתחילה לבכות.</para>
+   <para> </para>
+   <para>רייצ'ל לא החשיבה את עצמה כאדם שפוי. אבל, לדעתה אילו כל האנשים היו כמו
+       החברה שלה, היא הייתה נחשבת לאדם השפוי ביותר בעולם. כך שהתנהגות כזו הייתה
+       מוכרת לה. על כל פנים, היא קרבה את חברתה אליה כדי שזו תוכל להשעין את ראשה
+       על כתפה של רייצ'ל.</para>
+   <para/>
+   <para>"זה היה כל-כך פתאומי... ולא צפוי... אני חשבתי שהכל הולך אצלנו בסדר. את
+       יודעת מתי קיימנו יחסי-מין בפעם האחרונה?"</para>
+   <para/>
+   <para>"לא, " אמרה רייצ'ל, "וזה יותר ממה שאני צריכה לדעת. בכל מקרה, זה בסדר
+       דברים כאלה קורים לפעמים."</para>
+   <para/>
+   <para>"זה קל בשבילך להגיד, אותך לא נטש אף פעם חבר שלך."</para>
+   <para/>
+   <para>"Not." אמרה רייצ'ל בליבה. </para>
+   <para/>
+   <para>--------------</para>
+   <para/>
+   <para>יום רביעי:</para>
+   <para>------------</para>
+   <para/>
+   <para>רייצ'ל התעוררה למשמע הפעמון של הדלת. היא קמה מהמיטה, הסתכלה על השעון
+       המעורר שלה וראתה שהשעה היא רבע לשש. מי לעזאזל צריך להעיר אותה רבע שעה
+       לפני שעת הקימה שלה. היא לבשה מכנסיים וניגשה לפתוח את הדלת.</para>
+   <para/>
+   <para>כשפתחה אותה ראתה את ההורים שלה עומדים מעבר לפתח. "שלום אבא, שלום
+       אימא", היא אמרה וקולה לא הסתיר את מורתה מביקור פתע זה.</para>
+   <para/>
+   <para>"היי מותק, " אמרה לה אמה, "הרגע הגענו מהמטוס, החלטנו לבקר אותך בעיר
+       הזרה שבא העזת לגור."</para>
+   <para/>
+   <para>"אתם יודעים, יש סיבה שעשיתי את זה..."</para>
+   <para/>
+   <para>"ברור שיש. את מעולם לא פעלת על-סמך דחפים בלבד." ("Not" חשבה
+       רייצ'ל)</para>
+   <para>"בכל מקרה, מה נשמע אצלך ומדוע את לא מתקשרת מספיק?"</para>
+   <para/>
+   <para>"אני בסדר, ואני לא מתקשרת מספיק כי אני עסוקה." (זה התרוץ הכי טוב שעלה
+       על ראשה) "בכל מקרה, עכשיו לא הזמן הכי טוב בשבילכם לבקר."</para>
+   <para/>
+   <para>"מדוע, יש אצלך מישהו?" שאל אותה אביה, בלי נימה של רוגז.</para>
+   <para/>
+   <para>"להגיד את האמת לא."</para>
+   <para/>
+   <para>"טוב, זאת הבעייה שלך." אמרה לה אימא. </para>
+   <para/>
+   <para>לדעתה של רייצ'ל היא ירשה את סכום חוסר-השפיויות של הוריה. אביה של
+       רייצ'ל למד רפואה אבל אחרי 5 שנים של טיפול בחולים הוא החליט לעבור למחקר.
+       הוא עשה כבר תואר שני ושלישי בביולוגיה אך עדיין האמין שהוא רופא בדם.
+       אולם, רייצ'ל ואחיה סיפרו תמיד שהוא "מדען" משום שרופא נראה להם שגרתי
+       מידי. אימה של רייצ'ל למדה ביחד עם אביה באוניברסיטה, לתואר ראשון בכימיה,
+       אך מאז הולדת רייצ'ל עבדה בעבודות מזדמנות של חצי-משרה שלא היו קשורות
+       להכשרתה.</para>
+   <para/>
+   <para>"בכל מקרה, אני עסוקה היום", אמרה רייצ'ל.</para>
+   <para/>
+   <para>-------------------</para>
+   <para/>
+   <para>"אז כיצד נעשית מהנדס תשתיות?" שאלה רייצ'ל.</para>
+   <para/>
+   <para>"טוב, מאז היותי קטן רציתי להיות שרברב." השיב לה גרג.</para>
+   <para/>
+   <para>"שרברב? ברצינות?" אמרה רייצ'ל בפליאה.</para>
+   <para/>
+   <para>"כן. מאוד מוזר, אבל מה לעשות – זה מה שרציתי להיות." אמר גרג, "ביליתי
+       חלק גדול מהחופשים הגדולים בלהיות שוליה לשרברבים ונהניתי מכל רגע. בכל
+       מקרה, אחרי שסיימתי תיכון, תכננתי לעבור קורס הכשרה של שרברבות ולסיים
+       עניין. אבל אבא שלי ניגש אליי ואמר לי: 'גרג, בני היקר, יש לי, ברוך השם,
+       מספיק כסף כדי שתוכל ללמוד את מה שאתה רוצה באוניברסיטה, אז למה שלא תנצל
+       את זה. אם תרצה, תוכל להיות שרברב בוגר אוניברסיטה."</para>
+   <para/>
+   <para>וגרג המשיך "אז הסכמתי איתו, אבל החלטתי ללמוד את הדבר הקרוב ביותר
+       לשרברבות: הנדסה אזרחית עם התמחות בהנדסת מערכות מים וביוב. ולמרבה הפתעתי
+       הסתבר לי שחלק ניכר מזה היה די מעניין."</para>
+   <para/>
+   <para>"אז בסוף נהיית שרברב מדופלם?"</para>
+   <para/>
+   <para>"כן, עברתי את הקורס. אבל עדיין קיבלתי תואר ראשון בהנדסה אזרחית וזה מה
+       שאני מעדיף לעשות."</para>
+   <para/>
+   <para>"המממ..." אמרה רייצ'ל "למצוא שרברב טוב בימינו ועוד בוגר אוניברסיטה זה
+       קשה."</para>
+   <para/>
+   <para>"טוב, אני לא יכול להעיד על עצמי שאני שרברב טוב. אין הנחתום מעיד על
+       עיסתו." השיב לה גרג.</para>
+   <para/>
+   <para>"גם שרברב רע זה מספיק טוב לצרכים מסוימים." אמרה רייצ'ל וראתה את גרג
+       מתפרץ בצחוק.</para>
+   <para/>
+   <para>----------------</para>
+   <para/>
+   <para>"אתה יודע, " אמרה  רייצ'ל, "האופי שלך איננו מסתכם למספר שלם. "</para>
+   <para/>
+   <para>"טעות בידך", ענה רודולף, "אופיי מסתכם למספר היפר-קומפלקסי שלם
+       למהדרין."</para>
+   <para/>
+   <para>"השאלה היא אם הערך המוחלט שלו שלם."</para>
+   <para/>
+   <para>"לא חשבתי על זה, אבל לדעתי כן."</para>
+   <para/>
+   <para>-----------------</para>
+   <para/>
+   <para>"האם תמיד היית כזאת רציונלית?" שאל גרג?</para>
+   <para/>
+   <para>"אספר לך סיפור. " אמרה רייצ'ל, "כשהייתי בת שש והייתי פעם אחת עם אבא
+       בקניון קרוב לחג המולד, ביקשתי ממנו לעמוד לתור לסנטה קלאוס ולבקש ממנו
+       מתנה. הוא לא הרשה לי, ואמר שיסביר לי למה כשנגיע הבייתה.</para>
+   <para/>
+   <para>כשהגענו הבייתה, ישבנו ביחד על הספה והוא הסביר לי שסנטה קלאוס אינו
+       קיים, שהוא דמות דמיונית, ושזה רק איש שמתחפש אליו. 'בקיצור, ' הוא אמר לי,
+       'אם את רוצה לבקש מתנה, בקשי ממני'. למחרת, התווכחתי עם חברות שלי על כך
+       ולבסוף כדי להוכיח את צדקתי, הסתובבתי איתן ברחבי השכונה והראיתי להן שיש
+       יותר מסנטה קלאוס אחד בו זמנית."</para>
+   <para/>
+   <para>"תמיד היית כזאת לוגיקנית?"</para>
+   <para/>
+   <para>"אני נוטה להאמין שהלוגיקניות שלי גברה עם הזמן. </para>
+   <para/>
+   <para>בכל מקרה, מספר ימים לאחר-מכן, ההורים של החברות שלי באו בטענות להורים
+       שלי, מדוע הם צריכים לנפץ אשליות 'בלתי מזיקות' כדבריהם כאלה. אבא שלי הגן
+       על התנהגותו בכך שאמר שזו אמונה אי-רציונלית, שאין להאכיל בה את הילדים.
+       'ומה הייתי אמור להגיד לה אילו היינו יהודים' הוא אמר להם. חלק מההורים
+       ניסו לתקן את העוול על-ידי כך שאמרו שיש סנטה קלאוס אמיתי בקוטב הצפוני,
+       אבל החברות שלי לא האמינו להם.</para>
+   <para/>
+   <para/>
+   <para>----------------</para>
+   <para/>
+   <para>"רודולף אייזנברג? את מתלוצצת? הוא חלומי."</para>
+   <para/>
+   <para>"איך בדיוק הוא חלומי?"</para>
+   <para/>
+   <para>"הוא גאון!"</para>
+   <para/>
+   <para>"גאון שמסרב להודות בכך אך למעשה בטוח שהוא כן גאון."</para>
+   <para/>
+   <para>"כן, בראיון שקראתי איתו, הוא אמר שהוא בפרוש לא גאון. בכל מקרה, את
+       אומרת שהוא עכשיו במילווקי?"</para>
+   <para/>
+   <para>"או לפחות מישהו שהוא טוען שזה הוא."</para>
+   <para/>
+   <para>"אני חייבת לפגוש אותו."</para>
+   <para/>
+   <para>"אז בואי לבית שלי ביום ראשון, כי הוא עושה מין כזאת תצוגת אופנה – קו
+       נטוי – הצגה, באותו הזמן." ("למה לעזאזל הייתי צריכה להגיד את זה?" חשבה
+       רייצ'ל לעצמה)</para>
+   <para/>
+   <para>"באמת? תודה. את החברה הכי טובה בכל היקום." (וגם אחד האנשים הכי טיפשים
+       חשבה רייצ'ל לעצמה)</para>
+   <para/>
+   <para>"אז להתראות ביום ראשון."</para>
+   <para/>
+   <para>"כן. להתראות, ואני אוהבת אותך."</para>
+   <para/>
+   <para>------------</para>
+   <para/>
+   <para>מספר אנשים עזרו לאשלי לשכב על הספה. היה ניכר מהבעות הפנים שלה ומהאנחות
+       שלה שהיא די סובלת. רייצ'ל הסתכלה סביבה. שני הוריה ישבו על שני כסאות זה
+       ליד זה, לא מדברים, לצד אחיה. אביה נראה קצת מוטרד מלראות את אשלי סובלת,
+       אך נשאר יושב בכסאו. רייצ'ל ניגשה אליו.</para>
+   <para/>
+   <para>"אבא, אתה רופא." היא אמרה לו. נראה היה שלקח לו מעט זמן לקלוט זאת ואז
+       אמר: "או נכון!" ואז ניגש לעזור לאשלי. רייצ'ל התיישבה לצד אחיה. "קיוויתי
+       שלעולם לא אצטרך להגיד את זה." </para>
+   <para/>
+   <para>"כן, גם אני." אמר לה וחיבק אותה מתוך הזדהות.</para>
+   <para/>
+   <para>--------------</para>
+   <para/>
+   <para>"אז איך אתה מסווג את עצמך בקשת הפוליטית?"</para>
+   <para/>
+   <para>"זה ישמע די מוזר עבור גרמני..." השיב רודולף "אבל אני אובייקטיביסט. זו
+       פשוט הפילוסופיה המשוגעת ביותר שמתאימה לשגעון הפרטי שלי. </para>
+   <para/>
+   <para>אם להגיד את האמת, צריך להיות קצת אובייקטיסט כדי להפנים את הספרים של
+       איין רנד, כך שפעולת ההתאבייקטיבסטות דורשת מעט Bootstrapping."</para>
+   <para/>
+   <para>"מה זה בוט-סטרפינג?" שאלה אשלי.</para>
+   <para/>
+   <para>"זה מושג בתחום המחשבים " השיבה רייצ'ל, "שאומר שצריך להשתמש בדבר מסוים
+       כדי לבנות או לאתחל את עצמו. אני אתן לך דוגמא: יש מהדר של שפת C בשם gcc
+       שכתוב מראש בשפת C."</para>
+   <para/>
+   <para>"אז איך מהדרים אותו?"</para>
+   <para/>
+   <para>"משתמשים במהדר אחר, או בגרסה ישנה יותר שלו."</para>
+   <para/>
+   <para>"או שמתקינים חבילה שמישהו אחר קימפל עבורך..." הוסיף רודולף.</para>
+   <para/>
+   <para>----------------</para>
+   <para/>
+   <para>"'אני', 'אני' ! "</para>
+   <para/>
+   <para>"את מה?"</para>
+   <para/>
+   <para>"'אני' זאת התשובה לשאלת החיים, היקום והכל."</para>
+   <para/>
+   <para>"באמת? אני חשבתי שהתשובה לה היא 42."</para>
+   <para/>
+   <para>לרייצ'ל מאוד בא לתת לגרג אגרוף. אבל הייתה לה מספיק שליטה עצמית מכדי
+       לעשות זאת ולכן רק אמרה "אהההההפפפף" והלכה משם. גרג ראה אותה יוצאת אל
+       המרפסת.</para>
+   <para/>
+   <para>"מה הבעייה של רייצ'ל?" שאל גרג את הנוכחים בחדר.</para>
+   <para/>
+   <para>"היא שאלה אותי מי האיש החזק ביותר בעולם ועניתי לה שזה אני."</para>
+   <para/>
+   <para>"טוב זה מסביר דברים אחדים."</para>
+   <para/>
+   <para>גרג יצא אל המרפסת וראה את רייצ'ל עומדת שם ומרפרפת בתסריט. הוא ניגש
+       לעברה. "רודולף סיפר לי ששאלת אותו מי האיש החזק בעולם. אז זאת שאלת החיים,
+       היקום והכל."</para>
+   <para/>
+   <para>"לעת עתה, לפחות", אמרה רייצ'ל וחייכה חצי-חיוך.</para>
+   <para/>
+   <para>"אני מבין שעבר עלייך שבוע קשה, ועכשיו את גם צריכה לשחק בהצגת-האופנה
+       הזאת."</para>
+   <para/>
+   <para>"זה נכון." אמרה ואז השתרר שקט לקצת רגע.</para>
+   <para/>
+   <para>"אני ממש מחבב את רודולף." אמר גרג.</para>
+   <para/>
+   <para>"באמת?" אמרה רייצ'ל "אף על פי שהוא האדם הכי גאוותן, ועוד באופן הכי
+       (כביכול) צנוע שאי פעם הכרת?"</para>
+   <para/>
+   <para>"כן, שמתי לב. לא, זה לא מפריע לי כל כך. למעשה זה חלק מהיופי
+       שבו."</para>
+   <para/>
+   <para>"המממ..." המהמה רייצ'ל, "אם לחשוב על זה, אולי הוא לא כל כך גרוע.
+       ולפחות הוא פתר את החידה שהטרידה אותי מאז תחילת השבוע."</para>
+   <para/>
+   <para>"בקשר למי האדם החזק בעולם?"</para>
+   <para/>
+   <para>"כן."</para>
+   <para/>
+   <para>"טוב. אני מצטער שאמרתי שזה '42'."</para>
+   <para/>
+   <para>"שמע", אמרה רייצ'ל ואחזה בידיו, "זה יהיה מאוד חשוב לי אם תלך ליציע
+       לראות את ההצגה."</para>
+   <para/>
+   <para>"מדוע?" אמר גרג, "כל האקשן נמצא כאן..."</para>
+   <para/>
+   <para>"בכל זאת, בתור... אני לא יודעת... החבר שלי."</para>
+   <para/>
+   <para>"את מחשיבה אותי בתור החבר שלך?" אמר גרג כשהוא אוחז את כתפיה
+       בידיו.</para>
+   <para/>
+   <para>"לעת עתה, לפחות" ענתה רייצ'ל. היא נישקה אותו ומייד שניהם התחילו
+       להתמזמז.</para>
+   <para/>
+   <para>"איפה רייצ'ל" שמעה רייצ'ל את קולה של אימה מתוך הדירה, ואז ראתה אותה
+       פותחת את הדלת של המרפסת. "אווו" אמרה האם כשהיא מביטה על הזוג.</para>
+   <para/>
+   <para>רייצ'ל הפסיקה מהר להתנשק עם גרג ואמרה לאמא שלה: "היי אמא, כל כך נחמד
+       שהצטרפת אלינו כאן. בדיוק דיברנו על... אהממ... נו טוב, לא בדיוק
+       דיברנו."</para>
+   <para/>
+   <para>"אני אלך ליציע לראות את החלק השני של ההצגה." אמר גרג, ואז עקף את אימה
+       של רייצ'ל ויצא מהמרפסת.</para>
+   <para/>
+   <para>"טוב, אמא, " אמרה רייצ'ל, "לי יש תסריט לשנן."</para>
+   <para/>
+   <para/>
+   <para/>
+   <para>---------------</para>
+   <para/>
+   <para>"טוב, " אמרה רייצ'ל לשאר השחקנים, "כל אחד יודע שכאשר מדובר בבגדים של
+       רודולף אייזנברג – סימן רשום – בערבון מוגבל, כל הזכויות שמורות תחת ה-GNU
+       General Public License – צריך ללבוש לפחות שלושה בגדים שלו ביום."</para>
+   <para/>
+   <para>------------------</para>
+   <para/>
+   <para>"בניגוד למה שרייצ'ל כאן אמרה, העיצובים שלי אינם מופצים תחת ה – GNU
+       General Public License, למי שיודע מה זה. לפחות לא כרגע. אבל אתם מוזמנים
+       לקנות אותם בכל מקרה."</para>
+   <para/>
+   <para>רייצ'ל שמעה את אייזנברג אומר דברים אלה כשהיא עומדת על הבמה ביחד עם שאר
+       השחקנים בהצגת-האופנה. היא חייכה חיוך טיפשי, עמדה בפוזה טיפשית, ובאופן
+       כללי ניסתה להראות טיפשית עד כמה שרק ניתן. (ולדעתה די הצליחה).</para>
+   <para/>
+   <para>"רייצ'ל מחליפה את אשלי הלוואי, שנקעה את רגלה. אבל, אל תדאגו, אתם תראו
+       אותה מספיק בתצוגת האופנה הבאה שלי, יהיה הפורמט שלה אשר יהיה."</para>
+   <para/>
+   <para>----------------</para>
+   <para/>
+   <para>"הגידו לי, יש איזה סיכוי שהאפיפיור החדש מת היום?"</para>
+   <para>"לא הודיעו על זה בחדשות."</para>
+   <para>"האם ביל גייטס נהרג בהתרסקות של מטוס, חס וחלילה?"</para>
+   <para>"לא."</para>
+   <para>"אוטובוס פגע בלינוס טורוולדס? שוב פעם, חס וחלילה."</para>
+   <para>"לא חושב."</para>
+   <para>"מצוין. " אמרה רייצ'ל כשהיא נופלת על הספה. "יש סיכוי שהשבוע הזה יהיה
+       יותר שפוי."</para>
+   <para/></section></article>

t2/humour/Pope/index.html.wml

 <email:link "shlomif@iglu.org.il" />
 </p>
 
-<p class="indent">
+<p>
 <b>Note for 3-April-2005:</b> This story is unrelated to the recent 
 death of <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Pope_John_Paul_II">Pope John 
 Paul II</a>. I wrote most of what you can find here several years ago 
-(here's <a href="http://groups.yahoo.com/group/hackers-il/message/676">my first
-announcement of its writing</a>). It's also not finished yet.
+. Here's <a href="http://groups.yahoo.com/group/hackers-il/message/676">my 
+first announcement of its writing</a>. It's also not finished yet.
 </p>
 
 <ul>